אדם לעמל יולד – כמה מייאש!

כל מילה בתורה הקדושה הינה יקרה עד מאוד.
כל כך הרבה טמון במשפט הזה שחכמנו אמרו, אין לנו שום יכולת לקלוט מתחילה ועד סוף. "אדם לעמל יולד" – נשמע כמו משפט מייאש, מתיש ואף מעצבן.
למה לעמל? למה לא לנופש? הקב"ה שברא את הגוף והנשמה שלנו הוא היחיד שיודע בעבור מה יוצרנו. והוא זה שאמר שאדם לעמל יולד. העמל – הוא החיים שלנו. זה אומר, שללא עמל אין חיות.
אנשים שמחפשים שקט ונוף יפה ומבקשים לא לעשות כלום אלא רק מדיטציה לאור הירח – מתבלבלים. ללא עמל הם ירגישו מתים בחיים, החיות שלנו נגזרת מהעמל שלנו. מה גם, שבסופו של דבר כולם עמלים. גם אם זה בעמל עבור "חיפוש עצמי" וגם אם זה עמל גשמי עבור פרנסה, או רוחניות, ילדים, בית, עבודה וכו'.. כל אחד רץ ורץ.. אבל מי שלומד לשמוח בעמל, לנצל אותו למען התכלית זהו החכם. פה משתנים החיים מקצה לקצה. לומדים כיצד לנתב את המאמץ למקום הנכון.
אם עד היום חשבת שהעבודה היא העיקר או החברות בפלאפון הן העיקר, אז מהיום צריך להחליף את סדר העדיפויות, העמל צריך להתחיל מהבית לחוץ ולא להפך. ובמחשבה – תמיד להשקיע בעצמך, בבעל ובילדים. ילדים שמרגישים שאמא שלהם עסוקה בעניינים שלה ואין לה זמן בשבילם, יגדלו בבדידות ולעולם לא ישתפו את ההורים במה שעובר עליהם בכל שלבי הילדות והבגרות.
ישנם הורים ששוכחים להסתכל בעיני ילדיהם, שוכחים שגם הם בני אדם וגם להם יש רצונות ו"אני" אישי. צריך מידי פעם לעצור הכול ופשוט להסתכל ב-4 עיניים על כל נשמה שנתן לך הקב"ה במתנה ולברר ולהבהיר מה היא צריכה. מה כל אחד באמת צריך בכדי לשמוח, בכדי להתקדם בחיים, בכדי להתקרב להוריו ולקב"ה. בלי אינטרסים ובלי ציפיות פשוט להיות שם עבורו. ברגע שהראש ממוקד למקום הנכון ומבין ויודע שבוודאי שישנו עמל בחיים. והמאמץ הזה הוא טוב וכדאי אזי הרבה יותר קל. צריך להעריך את השגרה המתישה. נבין כי ישנם אנשים רבים בבתי חולים שהיו משלמים את כל הונם ומתחלפים עם השגרה "הקשה והמעצבנת" שלכם. ברגע שמעריכים את הדברים ה"פשוטים" שבחיים הכול נראה אחרת. ברגע שהורה מסתכל על הילד בתור מתנה יקרה שקיבלה במתנה, יהיה לו הרבה יותר קל לעמול בעבורו. ברגע שקמים בבוקר ומעריכים באמת את הקימה, את העיניים שרואות ואוזניים ששומעות – יהיה לנו הרבה יותר קל להתמודד עם המאמץ היומיומי. ההבחנה הפשוטה שעמל הוא מבורך, הוא טוב ובריא. מה עדיף? לא לעשות כלום? להיות חס ושלום לא מסוגלים ליצור ולעשות, ללכת ולפעול? ברגע שנפנים זאת זה יחסוך מאיתנו הרבה אכזבות וציפיות לא ממומשות כי אם נדע שעלינו לעמול לא נחפש את השקט בכל סיטואציה ואז לא נתאכזב כשהוא לא יגיע. לא ננסה לשנות כלום ממה שהקב"ה נותן לנו. לא נחפש ללכת לים ולשבת ישיבה מזרחית במשך 12 שעות ולא נרצה להיות בסין. אלא פשוט נאהב את חלקת האדמה שלנו, את הבית הקטן והחמים עם ערמות הכביסה והכלים, עם מטלות הבית היקרות מפז שכל אחת מהן היא מצווה ענקית בשמיים – אלו החיים, לעמול.
כל אדם יכול להעיד כי כשהוא עומל בעבור משהו יש לו הרגשה טובה וסיפוק, כי הוא משיג משהו ופועל. אך כשמחפשים את עצמנו ועל הדרך לא עושים שום פעולות אנרגטיות זה מיד מייאש ומכניס למחשבות ובלבולים. כשעסוקים אין זמן לחשוב מחשבות מיותרות שיכולות אף להזיק. כל אחד יאמר לאבא שבשמיים תודה רבה על העמל המבורך והשגרה המתוקה, אנחנו אוהבים אותך וסומכים רק עליך שתעשה הטוב ביותר עבורנו.