אל תפחד להתקדם

"לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר השם".
בדורנו רבים הרוצים להכיר את הקב"ה,
רבים המקטטים רגליהם לשיעורי תורה ברחבי הארץ.
ישנם כבר שהכירו את אהבתו וטובו של בורא עולמים. מאמינים בו אמונה ענקית וחזקה, לעיתים אף יותר חזקה ממי שגדל בעולמה של תורה.
רבים לומדים על הנהגתו ועל קיומו של הקב"ה אף לראשונה בחייהם. ברוך השם בתי המדרשות הומי אדם, ישנה נהירה גדולה אחרי רבנים ורבניות, הפרשות חלה, קריאת תהילים, שיעורי תורה וכו'… אנשים, נשים וטף מרגישים את האמת הפורצת מפיות הרבנים, ניתן לחוש פיזית את הטוב שעומד מאחורי כל מצווה וכל לימוד תורה. ניתן לחוש את הרוגע והשלווה שנותנת התורה הקדושה עם קיום מצוותיה והנהגותיה. נותן כוח ממשי להתמודד עם נסיונות הדור הזה. כולם רוצים לדבוק באור אין סוף המחיה נפש עייפה בדור שלנו.
אין בעם אחר את המתנה הענקית שיהיה מי שיאמר לך בכל מצב בעולם "אני פה איתך", רק הקב"ה שלנו הוא אבא. אבא שתמיד אוהב ותמיד פה עם כל אחת בכל מקום שהוא, אף הנמוך ביותר. ובנוסף הוא אומר באותה נשימה "אל תדאג.. אני אוהב אותך, הכול יהיה בסדר", אצל איזה פסיכולוג נמצא הבטחה של "הכול יהיה בסדר"? של "אל תדאגי"?
זה מרגיע את הגוף ואת הנפש. חכמים או פחות, כולם כבר יודעים את האמת. כולם יודעים שיש בורא לבריאה הנפלאה הזו ויש הוראות יצרן כמו בכל מכונה.. אנו מכונה משוכללת אז יש הוראות יצרן מיוחדות. אך עדיין לעיתים ישנם שקשה להם יותר להתקדם לכיוון העשייה, לא רק לשמור בלב את האמונה. הרבה מתעניינים וממשיכים לשמוע אבל להחליף את הלבוש? לכסות את הראש? לוותר לחברה? להעיף את האייפון? זה כבר קשה. מובן לכל כי זה באמת לא פשוט להחליף קוד לבוש או סגנון בחיים אבל נפרט בסיעתא דשמיא כמה סיבות היכולות להוביל לקושי הזה.
הדבר הראשון הוא הדעות הקדומות לגבי הדתיים או החרדים, הרבה חושבים שהם מסכנים, שלא נהנים מהחיים, שהכול אסור וכו'.. חשוב להבהיר כי גם אם יש דתי שרע לו בחייו הפרטיים זה עדיין לא אומר כלום על הקב"ה ותורתו. לא כל דתי מייצג את הדתיים. לכל אחד ישנו מסלול אישי שהשם סלל לו במיוחד. המשותף לכולם זה שאפשר וצריך לקיים את התורה והמצוות מתוך שמחה ותענוג, על ידי רוגע הנפשי שלא ניתן לשערך בכסף שמשיגים רק בדרך התורה. דבר שני, הרצון ל"הכול או כלום". לכל מצווה יש את השכר שלה ולכל עבירה את החשבון שלו. אל תעכב מצוות שאתה כן יכול לקיים בגלל שאתה עדיין לא מקיים מצווה אחרת. זה לא קשור, כל מצווה לגופה. גם אם אתה לא מתפלל כל יום, אל תוותר על הנחת תפילין, גם אם את עדיין לא צנועה במאה אחוז, ברגע שתאריכי את השרוול קצת או תכסי את הראש זה ענק בשמיים גם אם עדיין לא הכול מושלם. לאט לאט, אבל לא לפחד להתקדם.
כל דבר קטן שאתה פועל הוא ענק בשמיים.
הדבר השלישי והחשוב הינו – החברה. אנו טרודים הרבה מה החברה תגיד, השכנים, המשפחה, החברים וכו'. האנשים מסביב לא יהיו בעולם הבא שישאלו אותך מדוע לא שמרת תורה ומצוות, שם לא יהיה את מי להאשים. כל אחד יחשוב כיצד היה מתנהג באי בודד או עם משפחה אחרת. לכל דבר מתרגלים, ניתן לאט לאט להרגיל את המשפחה ואת החברים לכל שינוי שהוא. מי שאוהב אותך באמת תמיד יהיה שם בשבילך. ועם כל הכבוד לכולם – עדיף שהקב"ה יהיה איתנו והשכינה תשרה בביתנו מאשר כל יושבי תבל.