Menu
הנעליים היפות בכיתה
הקב"ה ברא אותנו בני אדם ולא מלאכים, הוא לא התבלבל.
בכוונה תחילה, לכל אחד ואחת מאיתנו יש מגרעות וחסרונות, ודווקא מתוך החסרונות והחולשות מוטל עלינו לעבוד את השם יתברך.
כל אחד צריך להכיר את מעלותיו ואת נקודות החולשה שלו.
יותר חשוב, לחיות בהרגשת אמת פנימית מאשר לרדוף אחרי השלמות.
אין תועלת בלהתעלם מהחסרונות שלנו, או לחילופין, לפאר את היתרונות שבנו, יתר על המידה. הכול במינון.
ברגע שאנו מגדלים את ילדינו מקטנות, שכל המעלות והחכמה שלהם, היא מתנת חינם מאת הקב"ה ולא כי הם טובים יותר מכולם בכיתה, אלא רק מתוך רחמיו של השם יתברך עלינו, אזי הגאווה תתפוס פחות מקום בליבם של הילדים. אך בשעה שמגדלים את דור ההמשך, בהרגשה שהם הכי טובים ולהם מגיע הכול – הדרך לאכזבות ומרמור, הרבה יותר קצרה.
מסופר על ר' בונים שאמר פעם לתלמידיו: "כל אדם צריך שיהיו לו 2 כיסים כדי שיוכל להשתמש בהם לפי הצורך, בכיס הימני מונח מאמר "בשבילי נברא העולם" (סנהדרין ד, ה) ובכיס השמאלי מונח מאמר "ואנכי עפר ואפר" (בראשית יח, כז).
נשתמש בחכמה בשני הכיסים, לעיתים מגדילים את האמרה, שאני חשוב ויקר בעיני השם יתברך, שהעולם לא יכול להתקיים בלעדי התפקיד שלי. אך אף פעם לא שוכחים, את הכיס השני, שאני עפר ואפר, אין לי כלום אם לא השם יתברך מעניק לי במתנת חינם.
הגאון הרב יגאל כהן שליט"א, אמר פעם, שצריך בכוונה תחילה, לא לקנות לילד את הנעליים היפות ביותר בכיתה, משום שאם תמיד נקנה את 'הכי טוב', הילד באופן קבוע ירגיש שהוא יותר מכולם וכך בוודאי תתפתח אצלו מידת הגאווה.
מה גם, שהוא תמיד ימשיך לדרוש את היפה והיקר ביותר, ויחשוב, וייתן לסובבים אותו לחשוב, שעל פי זה נקבעת החשיבות והמעמד של האדם.
לעומת זאת, אדם שיודע ומרגיש שלא מגיע לו כלום, שכל מה שהוא, וכל מה שקורה איתו בחיים, זה חסד ומתנת חינם אחת גדולה מהשם יתברך, הוא אדם הרבה יותר מאושר.
ברגע שיתחתן יעריך את אשתו, ידע לשמוח בעבודה שלו, כי זה לא מובן מאליו.
עצם העובדה שהוא בריא, תגרום לו לרקוד מאושר כל היום.
אבל אדם שגדל כל ימיו, בתחושה שמגיע לו הכול, שהוא זה שכולם צריכים לכבד אותו, שהוא עושה לכולם טובה בכך שהוא נמצא בסביבתם, שהוא יודע הכי טוב – איך יעריך את חיוו?
איך יכבד את אשתו? וכיצד יתמודד עם החיים לכשעצמם?! תמיד ישנן אכזבות, לרוב נתקלים בעניינים שלא הולכים חלק כמו שציפינו.
לעיתים, העובדה שמישהו לא עושה לך הנחה בעבור שירות מסוים, או שאבא של הכלה לא נתן דירה כפי שנהוג במשפחות מסוימות, הינה התנגשות בין הרצוי למצוי וזהו מקור לאכזבות גדולות ולכעס כל כך מזיק.
ישנם חוגים בבני התורה, שלעיתים מגדלים ילדים, בהרגשה שכל העולם חייב להם, משום שהם לומדים תורה, או משום שהם מקיימים תורה ומצוות, וגם בצד השני – ישנם המגדלים את ילדיהם, שמשום שיש להם כסף יותר מכולם, או מעמד מכובד אז כל העולם חייב לכבד אותם.
לגדל ילדים בהרגשה כזו, זה מוטעה ומאכזב.
שהרי אין סיכוי שכל ימיהם לא יתקלו בקושי מול אדם אחר, ילדים כאלה גדלים בהרגשת גאווה, ואכזבה הכי קטנה מרסקת אותם לרצפה.
אם הם לא מתקבלים לישיבה שרצו, לא תמיד יש להם את הכלים להתמודד עם ניסיון מסוג זה.
במידה וגידלו אותו כל ימיו, שמגיע לו הכול, ואין לאף אחד את הזכות לומר לו "לא" – כיצד יתמודד?
כיצד יבין, שגם אם לא קיבלו אותו לישיבה המיוחלת, זה לא אומר כלום לגבי הקשר שלו עם הקב"ה? מה שחשוב באמת זה אבא שבשמיים, שהוא יהיה שמח ממך.
תורה, ניתן ללמוד גם במקום אחר. עם כל הקושי שבדבר.
את הניסיונות, נקשר מיד לבורא עולם וכך ניכנס לפרופורציות הנכונות, ונדע מה חשוב באמת.
אנחנו צריכים לומר תודה, אם קיבלו אותנו למקום לימודים טוב. העיקר הוא המידות הטובות והרגשת הענווה, שלא מגיע לנו כלום.
כך גם הלאה בחיים, ילד שגדל בהרגשת גאווה, כיצד יסתדר בחיי הנישואין?
כיצד ילך להוריד את הפח כשאשתו תבקש?
במידה ואמא שלו, כל ימיו, נתנה לו הרגשה שכולם צריכים לעבוד בעבורו, והוא לא צריך לעשות כלום לעזרה בבית, כיצד יסתדר בביתו כשיתחתן? איך יתמודד במצבים שיצטרך להפשיל שרוולים ולעמול?
בל נשכח, כי ילדינו צפויים לעוף מהקן החמים והנעים, וחובה עלינו כאימהות לצייד אותם בכלים המקסימליים להתמודדות בחוץ. מתוך ענווה ושמחה. ולא מתוך גאווה שמולידה אכזבה.
לרכישת הספר 'תוכו רצוף אהבה' מאת מחברת הטור: 0548491930
