ניקיון פסח של מידת הכעס

לקראת פסח
"כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה" (שבת קה, עב) – מדוע הכעס כל כך חמור? למה אישה שכועסת על בני ביתה, ובכלל, נחשבת כעובדת עבודה זרה? בעינינו זה נשמע חמור מידי.
אדם, שחס ושלום, עובד עבודה זרה, הינו אדם שלא מאמין בקב"ה, אדם שלא מבין עדיין שהשם ברא ומנהל את העולם.
אחד, שלצערו הרב, אין לו על מי להישען ובמי לתלות תקווה, מבחינתו, אין אחראי למתרחש עימו ביומיום. מצב שבעקבותיו, נוצרת תחושת עצבות ובדידות, שעל ידה מגיעים למרמור וכעסים.
החיים מלמדים אותנו, בין אם נרצה ובין אם לא, שאנחנו לא אחראים על הקורה בעולם, ושלא הכול קורה כמו שתכננו.
אדם בשעת כעסו, הוא מעין עובד עבודה זרה, בשל העובדה שברגע זה, הקב"ה לא נמצא למול עיניו, הוא אינו בתמונה.
בזמן שמשהו לא מסתדר, לפי רצונו הרם, או לחילופין, מישהו נורא הכעיס אותו, הוא כביכול 'מזיז את השם הצידה'. למה לא מסתדר לי הכול כפי שאני רוצה? יש לו תחושה של דמוי מנהל העולם.

הניקיונות לכבוד חג הפסח הקרב ובא, יכולים להיות סיבה טובה לכעס מתמשך.
נשות החיל מהדרות בניקיונות לחג הפסח, בכדי לזכות למאמר האר"י ז"ל שאדם הזהיר מחמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה.
אך בל נשכח, שהכעס הינו ראשית כל חטא. "כל הכועס כל מיני גיהנם שולטים בו" (קהלת יא, י) – חשוב לנקות ולהיזהר מחמץ בחג הפסח, אך הדרך לליל הסדר חייבת להיות רגועה ושלווה ככל הניתן. חובה עלינו, להגיע שמחות לחג ולהדר דווקא בבין אדם לחברו, להחמיר מאוד בכבוד הדרים בביתנו קודם, ולאחר מכן כולם.
לא שווה לקרצף מקומות שאין בהם חמץ, ועל הדרך להתעצבן על כל בני הבית. צריך לשמור על שפיות ורוגע גם במצבי לחץ שכאלה.
השם מנהל כל רגע ומעביר אותנו ניסיונות, בכדי לראות האם נשאר רגועות ונאמין שהכול ממנו.
האם אני מנקה לכבוד השם, ולא שוכחת מצוות אחרות, שהוא בכבודו ציווה?
אותו אבא, שאמר לנקות לפסח, החמיר מאוד בגנות מידת הכעס.
מי החליט, שהילדה בת השנתיים, תלך עם בייגלה דווקא לחדר עם שלט החוצות "כשר לפסח, נא לא להכניס חמץ!!!" ? אבא שבשמיים בכבודו ובעצמו החליט זאת.
ניתן להתעצבן ולכעוס, אפשר להיחשב כעובדת עבודה זרה לרגע, ולאחר מכן לחזור בתשובה – אך ישנה דרך חלופית – לנשום, לספור עד 10, לזכור מי מנהל את העולם ומחליט בכל רגע לאן כל אחד ילך ומה יקרה.
הבחירה מאוד פשוטה- האם לעבוד את השם בשמחה, או חס ושלום לעבוד עבודה זרה ולכעוס. יתרה מכך, דווקא באותם רגעים מכעיסים, ניתן לנסות לחייך, זה משנה את ההרגשה בגוף לטובה. ואז ניתן להיזכר, שהילדה עם הבייגלה, היא המתנה הגדולה ביותר שקיבלנו.
ההודיה תמלא לנו את הגוף והנשמה בשלווה, ולא יהיה מקום לכעס להיכנס.
אישה רגועה, חיה חיים נחמדים הרבה יותר, מרגיע לדעת שיש מי שאחראי עליי ועל מה שקורה מסביבי ואני לא לבדי, האמת היא שאין על מה לכעוס, כי זה לא בידיים שלנו! אנחנו לא מנהלות את העולם, כך האחריות יורדת מכתפינו.
כל אחת עושה את ההשתדלות המוטלת עליה, אך התוצאה לא תלויה בנו בשום אופן.
היא כבר כתובה מראש השנה.
המטרה בעולם שלנו היא – להתענג על השם, לשמוח!
הכעס מרחיק מאיתנו מטרה זו -"כי אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת" (סוטה ה).
הקב"ה לא יכול לשהות עם הכועס, וחבל, אנו זקוקות לקשרים טובים עם מנהל העולם.
שנזכה להיות שמחות ומבינות, שהכול לטובתנו הנצחית ולהתגבר על הכעס, המרחיק מאיתנו כל חלקה טובה.
לרכישת הספר "תוכו רצוף אהבה" מאת מחברת הטור: 058-3266571