החורים הקטנים – הם תחילתם של האסונות הגדולים!

שלוש שורות של אבנים, שורה אחת מעץ,

"כל דור שלא נבנה בו בית המקדש כאלו נחרב בימיו" –
המעשים שלנו הם אלו הקובעים האם יבנה בית המקדש בימינו ואם עוד לא נבנה כנראה שמעשינו קבעו שלא יבנה.
כשבית המקדש השלישי במהרה יבנה לא תהיה לנו שאלת האמונה, נראה ניסים גלויים עין בעין. לא נצטרך לנסות לגלות טיפת אור המסתתרת בחושך של ימינו.. אלא כולם ידעו שה' אחד ושמו אחד. בהסתרה שבתוך ההסתרה של הדור הזה מוטל עלינו לדעת, להרגיש ולחיות שבוודאי גם שם נמצא השם יתברך! שהוא נמצא ומנהל כל רגע וכל מציאות, שגם אם מישהי מאוד פגעה בי ואני רוצה לספר על כך לכל העולם ולדבר רעה על השניה אז לעצור ולומר – איך יבנה בית המקדש אם עדיין ישנה שנאת חינם?
אנו מתפללות בכל יום "שתחזינה עיננו בשובך לציון" אך האם עיננו ראויות לחזות בבניין הבית? האם אנו משתדלות בשמירת הלשון וברכילות בכדי לבנות עוד לבנה ועוד לבנה בבית קודשנו? הקב"ה מצפה מאיתנו לאהוב את השני, לראות את הדברים החיוביים ולא להתעכב על השלילי. בשעת מריבה לנסות לבלום פינו ולהתעלות מעל התגובות המצופות, לדון לכף זכות ולהתגבר על הכעס, מעשים כדוגמת אלו יקרבו את בניין בית המקדש.

הרב פינקוס זצ"ל כותב בספרו "גלות ונחמה" שהתורה נקראת אור. לאור ישנה תכונה מיוחדת, כל חומר בעולם ניתן לערב עם דברים אחרים אך אור לא ניתן לערבב. גם תורה לא ניתן לערבב עם שום דבר – או שהתורה נקייה או שזה לא תורה. שמכניסים עוד משהו לבית היהודי ואומרים שזה בסך הכל טלפון, בסך הכל עיתון, מה כבר יכול להיות.. שם פותחים פתח ליצר הרע להיכנס ובפתח הקטן הזה הרוחות שנושבות בחוץ מתפרצות במלוא עצמתם לבית התורה שלנו. כך בתים מתפרקים וילדים נושרים מדרך ישראל..
בית המקדש היה בנוי שלוש שורות של אבנים ובניהם שורה של עץ, האש נתפסה בעצים וכך נשרף בית המקדש. אש לא יכולה לשרוף את התורה, לא יכולה לשרוף את האבנים של בית המקדש – אבל אם יש עצים בין שורה לשורה, אם יש ערבוב של דברים חיצוניים ביחד עם התורה שם האש יכולה להיתפס ולהחריב הכל. החורים הקטנים הם תחילת האסונות הגדולים ביותר, אם תשרה בביתנו אך ורק התורה הקדושה בלי שום עצם זר מבחוץ אף אחד לא יוכל להרע לנו. "לך עמי בא בחדריך סגור דלתיך בעדיך" – אם אדם נמצא כל כולו בתוך התורה ויראת שמיים, לא מחפש בחוץ, באומות הגויים וברחוב, בטכנולוגיה מתקדמת ומנסה "לייעל" את חייו ולערב בהם עוד קצת עניין כאלו התורה חס ושלום לא מספיקה.. אזי יראה ברכה בביתו, כי התורה היא המספקת באמת, המשמחת את הלבבות שמחה אמיתית שלא מתכלה.
ה' יתברך נותן התורה ברא אותנו והוא היחיד היודע מה טוב בעבורנו.
לאם הבית ישנו תפקיד חשוב לשמר את ביתה ולהעניק למשפחתה את החום והאהבה, את העניין ואהבת התורה הבוערת בתוך הבית שלא יצטרכו לחפש ברחוב תשומת לב ואהבה. כשכיף ונעים בבית לא ירצו שום דבר חיצוני. תפקידנו לשמר את הפשטות היהודית, להעמיד את מבצרנו איתן בלי עזרים מודרניים שמשלים בשמחה מדומה ולקיים את מצוות התורה לא כמצוות אנשים מלומדה אלא בחיות ושמחה מתוך אהבה אמיתית לבורא העולם והכרת תודה על כל החסדים שגמלנו! שנזכה לחזות בביאת משיח צדקנו מהרה, שנזכה לבניין בית תפארתנו ומקדשנו.

הכותבת מדריכת כלות ויועצת זוגית