Menu
כל העולם לא נברא אלא בשבילי
מסופר על ר' בונים שאמר פעם לתלמידיו: "כל אדם צריך שיהיו לו 2 כיסים כדי שיוכל להשתמש בהם לפי הצורך,
בכיס הימני מונח מאמר "בשבילי נברא העולם" (משנה סנהדרין פרק ד' משנה ה')
ובכיס השמאלי מונח מאמר "ואנכי עפר ואפר" (בראשית י"ח, כ"ז).
תורתנו הקדושה מכירה את האדם ומאמינה בו דווקא מתוך חסרונותיו וחולשותיו, אם הקב"ה היה רוצה אותנו מלאכים, היה בורא אותנו כך. לכן כל אחד ידע ויזכור תמיד כי הקב"ה לא מתבלבל ולכתחילה ברא כל אחד מאיתנו עם חסרונות וחולשות.
בני התורה המחנכים את ילדיהם לשקוד ולשקוע בתורתנו הקדושה בבחינת "כי הם חיינו" צריכים לצייד את ילדיהם בשני הכיסים גם יחד.
כל אחד ואחד מיושבי ספסל בית המדרש ראוי שיאמר עליו "בשבילי נברא העולם" – אך אל לנו לתת להרגשה זו להביאנו לידי גאווה, אל לנו להתהלך ולחשוב כי בשבילי נברא העולם וממילא מגיע לי הכול. מגיע לי כסף, דירה, שידוך טוב וכו'… המשמעות האמיתית במאמר "בשבילי נברא העולם" באה בכדי לרומם אותנו ולתת לנו את ההרגשה שאנו מקיימים את התורה מתוך "כי בנו בחרת" ועל ידי המצוות ולימוד התורה אנו דואגים שהשכינה תשרה בעולמנו, אך כאשר אנו מסתכלים על עצמנו כאדם פרטי – תמיד ניגש לכיס שמאל, בבחינת "ואנכי עפר ואפר" – לא מגיע לי כלום, איני שווה ולו גרם אחד יותר מחברי המתקשה ללמוד כמוני, התורה שאני לומד אינה משמשת אותי לצרכי קידום ענייני האישיים אלא לצורך העולם.
ברגע שאנו מגדלים את ילדינו מקטנות שכל המעלות והחכמה שלהם זה הקב"ה נתן להם במתנת חינם ולא כי הם טובים יותר מכולם בכיתה, אלא רק מתוך רחמיו של השם יתברך עלינו, אזי הגאווה פחות תתפוס מקום בליבם של הילדים.
אך בשעה שמגדלים את דור ההמשך בהרגשה שמגיע להם הכול, שהם הכי טובים ולהם מגיע הכול – הדרך לאכזבות ומרמור הרבה יותר קצרה.
הגאון הרב יגאל כהן שליט"א אמר פעם שבכוונה צריך לא לקנות לילד את הנעליים היפות ביותר בכיתה, משום שאם תמיד נקנה את "הכי טוב", הילד תמיד ירגיש שהוא הכי הכי ואז בוודאי תהיה לו גאווה בשל כך. מה גם, שהוא תמיד ימשיך לדרוש את הכי יפה והכי יקר ויחשוב וייתן לאחרים בכיתה לחשוב שעל פי זה החשיבות והמעמד של האדם. לעומת זאת, אדם שיודע ומרגיש שלא מגיע לו כלום, שכל מה שהוא וכל מה שקורה איתו בחיים זה חסד ומתנת חינם אחת גדולה מהשם יתברך הוא אדם הרבה יותר מאושר. ברגע שיתחתן יעריך את אשתו, את העבודה שלו יעריך כי זה לא מובן מאליו, עצם העובדה שהוא בריא תגרום לו לשמוח ולרקוד מאושר כל היום. אבל אדם שגדל כל ימיו בתחושה שמגיע לו משהו, שהוא זה שכולם צריכים לכבד אותו, שהוא עושה לכולם טובה בכך שהוא נמצא בסביבתם, שהוא יודע הכי טוב – איך יעריך את חיוו? איך יכבד את אשתו? וכיצד יתמודד עם החיים לכשעצמם?! כי תמיד ישנן אכזבות, תמיד נתקל בעניינים שלא הולכים חלק כמו שציפינו. לעיתים העובדה שמישהו לא עושה לך הנחה בעבור שירות מסויים, או שהאבא של הכלה לא נתן דירה כפי שנהוג במשפחות מסויימות, הינה התנגשות בין הרצוי למצוי וזהו מקור לאכזבות גדולות ולכעס כל כך מזיק. כמובן כי גם למי שגדל כל ימיו בהרגשה הזו, הקב"ה תמיד נותן כלים למי שרוצה להתקרב אליו, מכל מקום.
