בס"ד
גלגל שיניים
אדם משתדל כל ימיו לעשות מעשים טובים, משתדל להתקרב לקב"ה, לקיים את מצוותיו וללכת בדרכיו.
לא תמיד זה הדבר הכי פשוט שניתן לעשות, ישנן עליות ומורדות לכולנו.. לרגע מרגישים 'אורות' ורק רוצים לעשות עוד ועוד, ולרגע אין כוח אפילו לומר מילה מהסידור… זה בסדר, לכולם זה קורה ואין מנוס מכך.
לא נדמיין שאנחנו מלאכים, הקב"ה יודע בדיוק מאיזה חומר כל אחד מאיתנו יוצר, רק הוא יודע מהיכן באת ומה הקשיים האישיים שלך. לעיתים אנחנו עושות השוואות עם החברות. לאחת, יותר קל בצניעות, והלוואי ולי היה קל… ולשנייה, נראה שאין בכלל בעיות בשלום בית והכל ורוד… כמובן שלא כדאי לתת למחשבות מעין אלו למלא את הזמן. לכל אחת יש את החבילה שלה, את הקושי שלה בדברים מסוימים שאת לא רואה, וגם אם כלום לא קשה לה – זה מאת בורא עולם. והשם יתברך דורש ממך אך ורק מה שהוא דורש ממך לפי הכוחות שלך והמקום שהגעת ממנו, הוא לא מתבלבל ולא ידרוש ממך לרגע משהו ששייך למישהי אחרת.
הרב הגאון יגאל כהן שליט"א אומר, על מה נבקש שכר מבורא עולם אחרי 120 שנה? על זה שהתלבשנו בצניעות? הרי הקב"ה נתן לנו את הכסף לקנות חצאיות, ונתן לנו רגליים וידיים לכסות אותם.. על מה נבקש שכר? שנתנו לבעל ללמוד תורה? אבל מי הביא לך את הבעל? כל דבר שאחרי 120 שנה האדם יבוא לפני הקב"ה ויגיד לו שקיים ועשה ויבקש שכר.. תמיד הקב"ה יוכל לענות על כך, שהוא זה שנתן לו את האפשרות לקיים את המצווה. נתן לאדם ידיים להניח תפילין, דעת ללמוד תורה, ילדים לגדלם למידות טובות, לא אנחנו עשינו זאת – אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו נתן ונותן לנו בכל רגע נתון אויר לנשימה, ידיים, עיניים וכו'.. שעל ידם אנחנו מקיימים את התורה והמצוות. אבל בכל זאת? על מה כן נקבל שכר?
מהו הדבר שהקב"ה כביכול לא יכול לומר שזה ממנו ושלו? מה נאמר לקב"ה אחרי 120 שנה? דבר אחד בלבד הוא שלך, אף אחד לא יכול לקחת אותו ממך, ואף אחד לא יכול להביא לך אותו… הוא שלך בלבד. ומהו? הרצון. הרצון לקיים את התורה, הרצון ללכת בצניעות, הרצון לגדל את ילדינו לתורה ולכבד את הבעל, הרצון לעשות עם הנתונים שהקב"ה נתן לך – רק את רצונו. הקב"ה נותן לנו כלים בעולם הזה לקיים את תורתו, אבל ברצון הוא לא מתערב. הרצון של האדם הוא זה שמניע אותו, הוא היקר בעיני השם יתברך.. ישנם הרבה אנשים שהקב"ה נותן להם את כל הכלים לקיים את מצוותיו, אבל הרצון שלהם רחוק משם.. כמו כן, ישנם שמקיימים תורה ומצוות, אבל הרצון שלהם נמצא במקום אחר. רחוק ממה שהם עושים בפועל.
את זה הקב"ה יודע טוב מאוד. וגם להפך- אדם שבמעשיו עדיין רחוק מבורא עולם, אך הרצון שלו הוא רק להתקרב לבורא עולם – הקב"ה רואה ומעריך את הרצון הזה. ותמיד בסוף הרצון מביע את אותותיו במציאות. לימים הוא בוקע, בין אם נכוון לכך ובין אם לא.. הרצון הוא כלי מאוד חשוב, בלעדיו לא ניתן להתקדם צעד אחד בחיים. כל מה שהשגת עד היום נעשה בכוח הרצון. בכוח הפנימי החזק הזה שמניע את העולם כולו, שמניע עוד גלגל שיניים בתוכך, שמניע את הגלגל הבא אחריו וכן לאט לאט יוצא משהו.. משהו טוב.. הזמן עושה את שלו, הרצון מתחזק, מקבל כוחות ומתחיל לחיות.. נשתדל לכוון את הרצונות שלנו למקומות ראויים שיעניקו לנו אושר אמיתי, בעולם הזה ובעולם הבא.