הגאוותן חייו אינם חיים

"אמא, נכון הכתב שלי יותר יפה מחברה שלי…?"
האינסטינקט הראשוני של כל אמא זה להגיד "ברור! יש לך את הכתב הכי יפה בכיתה", כל אחת רוצה שהילדים שלה ירגישו שהם טובים, מוצלחים, שהביטחון העצמי שלהם יהיה איתן וחזק.
אבל באיזו דרך לעשות זאת? בטח ובטח שלא על חשבון אחרים. הכי קל זה לתת לאחד ביטחון על חשבון האחר, יותר קל להגיד לילדה שלך שיש לה כתב יותר יפה ממישהי מסוימת מאשר לחזק אותה במה שיש לה בלבד.
צריך ללמד את הילדים שלנו, מגיל קטן, לא להתגאות על האחר – שלא ירגישו גאווה בליבם. לדבר על זה, לשים את העניין על השולחן.. שאנחנו יכולים להרגיש גאווה על אנשים אחרים, על אנשים שהם לא בדרך שלנו, או לא התקבלו לתלמוד תורה שאנחנו התקבלנו.. אבל זו לא הדרך שהשם אוהב, מידת גאווה זו המידה הכי שנואה על הקב"ה.
נבהיר לעצמנו ולילדים שכל מה שאנחנו זה מתנת חינם מאת בורא עולם, גם אם הילד חכם יותר מכולם בכיתה אף פעם לא להראות טיפת גאווה על מישהו אחר, אלא הפוך. לנתב את החכמה לעזור לאחרים.. תמיד לפמפם ולחזור שכל מה שאתה משיג בחיים זה רק מתנה מהשם. כמו שהוא נתן חכמה הוא יכול לקחת, ואם נתגאה – הוא בוודאי ייקח, כי הוא אוהב אותנו ורוצה שנהיה קרובים אליו על ידי מידת ענווה ותפילה.
אדם שמקבל הכול ביתר קלות, בוודאי יתרחק מהקב"ה – כי אין לו כביכול מה לבקש מהשם, יש לו הכול. אדם כזה שהקב"ה אוהב אותו – הוא יעיר אותו, לא תמיד בדרך נעימה, ואז בעל כורחו ייזכר שהוא באמת כלום בלעדי בורא עולם.
אז בואו נחנך את עצמנו, ולא נחכה שהקב"ה יחנך אותנו. נעבוד על מידת הענווה בעצמנו. נבין שהשם יתברך הוא זה שאחראי על הכול, הוא נותן לכל אחד בדיוק מה שטוב לו. גם בין הילדים, שיתרגלו מגיל קטן לא להתגאות אחד על השני. ילד מוצלח שיש לו ניסיון גדול להתגאות בכך – צריך לעזור לו להוריד את הרגשת העליונות שלו, ולהבהיר שהכול זה מתנה מאת השם, לחזור על זה כל הזמן בעקביות ובסוף זה יכנס לליבו והוא יבין שזה לא ממנו. ואין לו מה להרגיש מעל כולם.
כל ילד ובכלל כל אדם צריך לדעת את המעלות שלו, את הדברים הטובים שיש בו, הכוונה היא לא להתגאות מעל אחרים, אבל בוודאי שכן צריך תמיד לתת לילד הרגשה שהוא טוב, שיש בו מעלות מיוחדות. לתת לו ביטחון והרגשה טובה אבל לא על חשבון אף אחד אחר. בלי השוואות. פשוט להודות לקב"ה על דברים טובים שהשם חנן אותנו.. עבור כך אין צורך להגיד "את הכי יפה בכיתה", "הכתב שלך יותר יפה משל פלונית", "אתה הילד הכי מוצלח בישיבה" וכו'… אלא כל אחד יסתכל על הדברים הטובים שיש בו ויגיד תודה להשם על המתנות שנתן לו, וכך אף ילמד לראות דברים טובים בחברים.
לפעמים הילדים מספרים לנו על אחרים בכיתה שקשה להם, או עושים מעשי קונדס – לעולם אל תאמרי משהו רע על ילד כזה.. אנחנו לא יודעים מה הניסיון שלו או של הוריו, אנחנו לא יכולים לשפוט אף אחד.
ומעבר לכך, הילד שלך לומד להגיב לפי התגובה שלך. הוא לומד איך לחשוב על אנשים ששונים ממנו. כל אחד הוא בריאה של השם יתברך, כל אחד עם הקושי שלו. והיום זה הילד של השכנה, מחר זה הילד שלך… אין ביטוח לאף אחד.
ילד שכל ימיו מתרגל להרגיש יותר מהשני, או שרואה שבבית אמא ואבא מדברים בגנות אחרים – יהיה לו מאוד קשה להתנהל בחיים.. אדם גאוותן חיוו אינם חיים. תחשבו מה קורה שילד כזה מתחתן.. איך הוא יקבל את אשתו ששונה ממנו? איך הוא יתמודד כשלא יקבלו אותו למקום שהוא מאוד רוצה? איך הוא יקבל את זה שלפעמים אנשים מצליחים יותר והוא דווקא נוחל אכזבה? ועוד ועוד המון מקרים שכולנו נתקלים, ועוד נתקל בהם במהלך החיים.. צריך חוסן נפשי של מידות טובות ואמונה שהשם מנהל את העולם ואנחנו כלום. כשאת יודעת שאת כלום, יותר קל לקבל מה שעובר. כי רק מודים על כל הטוב… שבת שלום!
לרכישת הספר "תוכו רצוף אהבה" מאת מחברת הטור: 058-3266571