הגעת ליעד!

הגעת ליעד

כולנו קופצים בשדה הבוער הנקרא "חיים".
מנתרים בין שביל לשביל בכדי למצוא את זה המיועד עבורנו.
כל שביל שהרגל נוגעת בו שומט, כל סמטה שמרגישים שרוצים להיות בה, מתגלה כחשוכה.
בין שביל לשביל, הכלבים נובחים והרצפה חמה.
אך לבסוף – כנראה שצודקים, ישנו אור בקצה המנהרה.
כשהאדם מנסה לנוח בין השבילים הנשמטים, הוא נופל ומתנפץ לרסיסים…
כשהוא קם, מקבל מכה בראש מענף עב הכרס…
הוא מתכופף, כי כואב לו, אבל הכלב מתקרב, אז הוא נאלץ לברוח… אבל לאן?

ברקע משפריצות לכל עבר מילים כואבות, עצובות, מנחמות, מתבכיינות, שמחות, מצפות, מתאכזבות, יבשות, חמות… ישנן עליות וירידות, מכאובים ושמחות…
בין לבין אותו אדם מנסה בכל כוחו, רק להרים ראש לכיוון מעלה… במבט שואל – ??
ואז תמיד, איכשהו, בלי שום סיבה הגיונית, מגיע מההשגחה העליונה, מלאך גדול עם כנפיים רחבות, בדמות אדם ויש לו מטאטא גדול ביד, והוא אוסף אט אט את שברי הזכוכית יחד עם כף אשפה,
אך לא לאשפה זורק אותם, אלא מתיישב בסבלנות, ותחת זקנו, מדביק אט אט כל פיסה לחברתה.

רק אדם שעשוי מחתיכות חתיכות הוא האדם השלם, כל חתיכה ממנו היא עולם שלם,
כל שבר ופיסה מעידים על מה שעבר וממה נבנה.
כל פיסה מעידה על הרצון העז 'להיות', על הסיכון שנלקח בדרך לשם… על האומץ להמשיך ולהחזיק בחוט הדק! פשוט להחזיק. לפעמים בלי להרגיש, לפעמים עם, לפעמים שורף ברגליים וכואב בידיים, לפעמים ישנה רוח נעימה שנושבת, בכל מצב ובכל מקום. קיץ. חורף. סתיו. אביב.
אנחנו שם, לוחמים ונלחמים, על החבל הדק.
על הרצון הכנה והאמיתי להיות קרוב לבורא השדה, לאבא שמסתכל מלמעלה ומושך בחוטים.
הוא הרי יכול היה למשוך אחרת, הוא יכול לעשות שהכלב יפסיק לנבוח, והרצפה תהיה נעימה, והוא גם יכול לכוון אותך בדיוק לשביל שלך, בלי שום מאמץ… אבל אז, למי תפני? מתי תרימי עיניך אליו?
אם הכול יילך חלק, הוא יתגעגע אליך… למוצא פיך וזיו פנייך…

עולמם של הלוחמים הינו ללא הפסקה, הקושי לעזוב הרגלים לפני שטועמים את הטעם המתוק של התורה והמצוות, הוא מעשה כמעט כמו עקידת יצחק.
אלפים ורבבות של אנשים עוקדים את רצונותיהם, תאוותיהם ושבים לאבא.
עד שמרגישים את המתיקות האמיתית בעשיית המצוות ובקרבה לקב"ה – עוברים טלאות, עוברים את השדה הבוער עם השבילים הנשמטים, עוברים קשיים, נפילות, חושך.
כולם עוברים זאת, ולא לחינם. עד שבסיעתא דשמיא, בעזרה גדולה משמיים, מגיעים ליעד.
לשביל האמיתי של כל נשמה ונשמה. שלמרות כל המסכות והאבק, היא זו שחוצבה מתחת לכסא הכבוד, משורש הנפש, מימים ימימה.
אם לא התייאשנו, אז הגענו – לשלווה במלוא הדרה, לאמונה הכנה שכל תפאורת חיינו היא לטובתנו הניצחית.
לשלוות הנפש של מי שרוצה ומתאווה רק להיות בצל כנפיו של בורא העולמים.
מי שטועם – לא יכול לעזוב. מתמכר.
כל אחת ואחת בדרך שלה, הקב"ה מסובב הכול במיוחד עבורך!
כל שביל נתפר במיוחד במידות שלך, גם אם הוא נופל ברגע שאת דורכת עליו, גם אם שורף לך ברגליים… עדיין, הוא שלך.
תזכרי תמיד, גם אם קשה ולא מובן מדוע מוליכים אותך דווקא לשביל המפותל הזה… בסוף את תביני מדוע דווקא ההליכה הזו נתנה לך כוחות נפש במקומות אחרים.
המורד התלול, מסתיר אך מעיד על העלייה הגדולה שיש לאחריו.
כל העולם נברא בשבילך…
אל תשכחי שהקב"ה אוהב אותך. תמיד. בכל מקום שאת נמצאת.
הוא אבא שלך, הוא רוצה אותך קרובה, הוא מחכה לך…
דברי איתו, תגידי לו תודה על מה שיש. זה לא מובן מאליו.

מתוך הספר "תוכו רצוף אהבה" מאת מחברת הטור, לרכישה חייגו: 058-3266571