הכי חשוב באהבה

הכי חשוב באהבה

אנו נתקלות ביום יום בכל מיני סגנונות של אנשים, עולמנו ברוך השם מגוון עד מאוד ויש בו הכל מכל כל… החכמה היא לראות בכל אחד את נקודות האור, ולא את החסרונות. מי שרואה חסרונות בשני – סימן שהוא צריך לתקן משהו. או את אותו דבר בעצמו, או בכלל את הראיה השלילית על החיים. האמת היא, שבכל אחד יש יותר טוב מאיתנו. כל אחד צריך להסתכל על השני ולראות את החיובי בו, במה הוא יותר טוב ממנו. ולא להפך.

ראיתי מוכרת בחנות, שבגדיה מעידים עליה שאינה שומרת תורה ומצוות. מה שכן, היא הייתה מאוד נחמדה ושירותית. מידות טובות ללא תורה לא מחזיקות מעמד לאורך זמן, כך לימד אותנו הרב הגאון יגאל כהן שיחיה חיים טובים וארוכים, אנשים שיש להם מידות טובות ללא תורה יש להם גבול לטוב שלהם, מתישהו הם כן יכעסו או יפגעו ויתנו מקום למידות השליליות לצאת – כי אנחנו בני אדם בסך הכול, ויש דברים שאנחנו לא יכולים לשלוט עליהם. אבל כשיש תורה, היא תמיד מגנה, התורה היא מוחלטת. היא אמת אחת ויחידה. וגם במצב שמאוד בא לי לכעוס או לתת למידה רעה להתפרץ, אני חייבת להישמע להוראותיה של התורה ולהתנהג בהתאם לכתוב בה, וגם אם נפלתי, לפחות זה בגדר נפילה ואני יודעת שצריך לשפר. אנחנו לא מכשירות את ההתנהגות הלא טובה. הרי זה הוחלט באצבע אלוקית, לא במחשבה או רצון של בן אדם עם גבולות ויצרים.  

נחזור למוכרת, אז מאוד רציתי לומר לה מילה על לבוש הולם לבת של מלך, ועל המידות הטובות שיש לה שכדאי לה שתשמור על עצמה יקרה כיהלום. ותהיתי לעצמי – איך ניגשים לאישה כזו? ובכלל לציבור רחוק? אומרים את החומרה של המעשה? נוזפים? באיזה פרצוף כדאי לדבר? עצוב ממצבה? או שמא מודאג על עם ישראל שזה מרחיק את ביאת המשיח? איך כדאי לקרב?

כולנו מבינות שהדרך הטובה והיעילה ביותר היא, באהבה. בחיוך. להגיד את הדברים הטובים שכן יש בה, ואיך אותם היא יכולה לרומם לכיוון החיובי האמיתי. בלי להיות רב שמחזיר בתשובה, לכל אדם רגיל ברור כשמש בצהריים שאם נפנה למוכרת ונעיר לה על מעשיה או ננזוף בה שהיא ממש לא בכיוון – זה ירחיק אותה עוד יותר, ואף יגרום לחילול השם.

מתי בן אדם יכול לקבל טיפת ביקורת באהבה? רק אחרי שנתנו לו הרבה הרבה אמון של אהבה. רק שאת בטוחה שמישהו ממש אוהב אותך ורואה בך את הדברים הטובים תדיר, אז את יכולה לקבל ממנו גם הערה בלי להיפגע ובלי להיסגר.

והשאלה הגדולה היא, למה אנחנו לא מפעילות את אותו מנגנון בבית שלנו? כשאנחנו רואות משהו לא טוב בבעל, למה אנחנו לא מחפשות את החיובי, ומפרגנות עליו שעה ורק אז אומרות בהיחבא את הדרוש שיפור?

או לפעמים בוחרות להתעלם מהרע, ומרעיפות הרבה טוב ואהבה כדי שיוכלו לקבל את הביקורת? כמו שהזכרנו לעיל.

וכשלילדה שלנו יש קושי בצניעות, איך אנחנו מגיבים? בכעס? בביקורת? מעירות לה, מתקנות אותה ושוב מעירות? או כמו שמחזירים בתשובה? בעדינות, בנעימות, עם חיוך.. לראות קודם את הטוב והחיובי שבה, ורק אחר כך בחיוך לומר את הדברים.

הרב הגאון יגאל כהן שליט"א תמיד אומר שאנחנו מוכרים את הסחורה הכי טובה שיש, את הרוגע והשלווה בעולם הזה ובבא, לא צריך להיות בלחץ שהם לא ירצו את הדרך.. אלא הפוך – להאמין שהם רוצים רק טוב. הם בצד שלנו, לא נגדנו.

לפעמים אנחנו חושבות שאנחנו במלחמה תמידית מול הילדים. שחייבים להעיר על כל ס"מ בחצאית, ומה יקרה אם פתאום הוא נמשך לדברים אחרים? לא צריך מיד לדאוג, הילד מרגיש את החרדה שלנו כהורים. בסך הכול, הילד יודע את האמת. יש בו ניצוץ אלוקי בדיוק כמו שלך. הילדה יודעת את האמת של התורה, ואת הדרך של ההורים. לפעמים הם רק בודקים גבולות, אבל לא תמיד זה מעיד על משהו רע שהולך לקרות.

תמיד ניצור אווירה חיובית ואוהבת, נדבר אליהם כילדים בוגרים שאנחנו כביכול מחזירים בתשובה, מראים להם את הטוב והיקר בתורה הקדושה, מסבירים להם בנעימות ובחיוך למה עושים כל דבר ואיך הקב"ה שמח מהם ואוהב אותם. לא לתת לשגרה הלחוצה להשכיח את זה. זה הכי חשוב שיש. בהצלחה!