הכל לטובה? אז למה להתפלל?

אם הכל לטובה למה צריך להתפלל?
אישה המחכה לחתן זה לטובתה, אז מדוע מבקשת ומתפללת שיגיע?
אם פרנסה מתעכבת או פרי בטן – זה לטובה, אז מדוע מעתירים בתפילות ובוכים בבקשות?
ראשית, לעיתים התפילה היא המטרה. יכול להיות שהבעיה באה בכדי שנתפלל, בכדי שנתקרב לאבא שבשמיים.
התפילות מקצרות את התהליך עד להגעת הישועה, ישנן סך תפילות לכל בעיה.
משה רבינו לימד אותנו את זה, הקב"ה אמר לו שלא יוסיף עוד תפילות כי יהיה חייב להיענות לבקשתו.
הרב יגאל כהן שליט"א אומר כי צריך להתפלל בכדי להוריד רחמים. שהקב"ה ילמד אותנו את אותו הדבר שהוא רוצה שנלמד, כן ישפר לנו את המידות שהוא רוצה שנתקן אבל בדרך של לטיפה, של חסד ורחמים ולא בקשיים. כל מה שהשם רוצה ללמד את היהודי יכול לעשות זאת או בדרך של רחמים או דרך ייסורים ח"ו. התפילה שלנו מגיעה בכדי לבקש שידריך אותנו, אבל באהבה.
ליל שבת, חודש וחצי לאחר לידה שלישית תקף את התינוקת החדשה חום גבוה. בהוראת דעת תורה מיד נלקחה לבית החולים והחלו סדרת בדיקות מקיפה הבודקת את פשר החום. מדדי הדלקת היו גבוהים.

בחוסר וודאות משוועת אושפזו בבית החולים. עברו מבדיקה לבדיקה, כל אחת כואבת יותר מהקודמת.
לימים התגלה כי המתוקה חלתה בשעלת, מחלה המסוכנת עד כדי מוות בגיל הפעוט הזה. התסמינים לא התאימו לשעלת מסוכנת אז נתנו תרופות לכסות כל מחלה אפשרית אחרת.

לא פשוט לראות תינוקת קטנה מחוברת 24 שעות כמה ימים רצופים לתרופות שמא יש משהו חמור יותר. לימים בחסדי השם המרובים התוצאות היו תקינות והרופאים קבעו כי "זו השעלת הקלה ביותר שראינו בגיל כזה". אז יש ניסים.
מיותר לציין את העייפות והתשישות של אישה אחרי לידה המטפלת בעוד שני פעוטות מתוקים, שלפני רגע אמא "עזבה" אותם לטובת הלידה ועכשיו שוב "ננטשים". לאחר סעודת ההודיה לכבוד החלמתה של התינוקת הבינו הזוג כי האשפוז בבית החולים נתן לאמא את הכוח שהייתה צריכה, מנוחה אמיתית ליולדת. מנוחה שחיזקה אותה ונתנה לה כוחות להמשיך. הקב"ה עצר את השעון מלכת. איפשר לה מנוחה, שכנראה לא יכלה לקבל בדרך אחרת. כל זמן האשפוז האם והתינוקת היו בחדר נפרד כולל מקלחת (בגלל השעלת), הדלת הייתה סגורה כמעט תמיד (מחלה מדבקת מאוד) הרופאים והאחיות בקושי נכנסו לחדר והביקורים היו אסורים. לא משפחה, לא חברים, לא ילדים, רק היולדת והתינוקת ב'בית נופש', ימים ארוכים של שינה ומנוחה שלאחריה הגיע הכוח והרצון האמיתי לחזור כבר הביתה לבלגן ולרעש, לכבס ולנקות, לבשל ולהחליף.
ברגעים כאלו מעריכים את הבית, עם כל ה'קשיים' שבו.
השם לימד את היולדת לנוח ולהגיד תודה מעומק הלב על הבריאות. זוהי דוגמא קטנה של לימוד שהקב"ה יכול להעביר אותנו, ללמד אותנו להעריך את הרעש של הבית ואת המשפחה, לא לרצות להיות בשקט תעשייתי של בית חולים.
מעבר לכך,

הרצון של השם שנשמור על עצמנו, שננוח לאחר לידות כמה שניתן ונשמור על שפיות הנפש ובריאות הגוף. שלא נצטרך בתי חולים בשביל זה. להשם כמה דרכים ללמד אותנו דברים, לכן צריך להתפלל שמתוך נחת ובריאות ילמדו אותנו להעריך, שייתן לנו הקב"ה מנוחה ושלווה בביתנו מתוך בריאות.
ישנם רגעים בחיים שלא מובן לנו מדוע נעשה איתנו כך – מדוע לאשפז ילדה כה קטנה ימים כה ארוכים ולעכב את תוצאות הבדיקות שהתבררו כתקינות – אך אז המבחן שלנו, שנסמוך עליו שזה לטובתנו. נשים את הרע בסוגריים כמו בסיפור לעיל ונחיה את הטוב באותו רגע.