המעיל מועיל?!

"אמא, מה את מעדיפה – שאחליף את הלבוש ואהיה אמיתי עם עצמי, או אשאר עם הלבוש החרדי ואחיה בשקר?" כך שאל דוד בן ה-17 את אימו.

אמא שעברה ועוברת כל כך הרבה תלאות עם אותו דוד, שעד לפני רגע היה ילד של אמא..

שממש עד לא מזמן היה המתמיד בישיבה..

ממש לפני כמה שנים (שמרגישות כמו ימים) הוא היה ילד קטן.. עכשיו? יש לו כבר שפם.. ואיתו הגיעו הדעות המשונות, העקשנות, המרידה..

הרצון להיות "אני" ולהחליט הכל, ובטח שלא אכפת לו מה כולם אומרים. מה שבא לו הוא עושה.. לא מעט לילות ללא שינה, לא מעט התייעצויות ובכל זאת – הקב"ה החליט אחרת.

הנשמה המתוקה הזו צריכה לעבור מסלול שהוא הכי טוב בעבורה, אנחנו פשוט לא רואים זאת כעת.. אבל זה מה שהוא צריך לעבור, וזה הכי טוב עבור כולנו. למה? כי יש בורא לעולם והוא המנהל, הוא היחיד שרואה את התמונה בשלמותה. אי אפשר להתווכח איתו.

אז מה אותה אמא עונה לשאלה כזו? וזוהי שאלה עדינה שפשוט העלתה לי כל כך הרבה נקודות מחשבה. ישנם בתים שהשאלה הזו בכלל לא עולה, והנער פשוט מחליף את לבושו ללא הודעה מוקדמת. וישנם שלא מחליפים את לבושם כלל.. כל אחד מה שהמסלול שלו מתווה לו.. וכולם טובים ומקסימים וכל דרך היא הנכונה עבור כל משפחה.

ובכל זאת, לשם הדיון, ישנן אימהות שיענו לשאלה כזו – "בוודאי שתחליף את הלבוש, העיקר שתהיה אמיתי עם עצמך.. העיקר המידות, שתהיה בנאדם טוב.. החיצוניות לא אומרת כלום". נכון מאוד, אבל – יש משהו בחיצוניות הזו שכובל מהידרדרות טוטאלית, במקרים מסוימים הסממנים החיצוניים יכולים דווקא להשפיע לטובה.. ולעיתים אף להחזיר למוטב בסוף המסלול. ברגע שמחליפים ביגוד, זה אפשרי בהחלט, אך קשה יותר לחזור אחורה.. יש משהו בחיצוניות שמשפיע על הפנימיות ואפילו מרתיע קצת את הסובבים, איזשהו מעצור, אפילו אם הוא קטנטן, שלעיתים מציל ויכול להשיב בתשובה פנימית.

"עם המעשים נמשכים הלבבות"- גם בתוך הנפילה, לשמור על מינימום.. לומר לילד המתמודד שה' יתברך איתו בכל רגע, גם במקום נמוך הוא איתו ואוהב אותו אהבת עולמים. זו האמת. הרי אותו נער שגדל בבית מסוים, יודע מצוין בשכל מה הוריו חושבים, הוא יודע מה המחנכים והרבנים לימדו אותו כל החיים, ובכל זאת – הפער בין השכל לרגש נפער. משהו בוער בתוכו לחפש לבד, לצאת למסע מרתק של חיפוש ה'אני' העצמי בתוך כל מערכת הקדושה הזו.. ובתוך החיפוש הזה אין צורך לחזור ולומר לו את כל מה שלימדנו אותו כל השנים, אלא שם רק להזכיר את כלי הנשק החזק ביותר – שה' אוהב אותו, נמצא איתו בכל רגע, שידבר אליו.. גם אם הוא עושה דברים הפוכים מרצונו, שידבר איתו, שיפנה אליו. הוא שם איתו. ככל שהחושך יותר חשוך כך כל פניה קטנה, כל הרמת זוג עיניים לשמיים, היא ענקית. ברגע שפונים אליו יתברך מתוך החושך, זוהי נקודת אור עצומה ששווה היה לברוא את כל העולם בשבילה.

זה מדהים, זה נותן כוחות להמשיך בכל מקום. גם אם הנער מראה שזה לא עושה עליו שום רושם.. במקומות שהוא נמצא, הנמוכים, פתאום הוא ייזכר במה שאמא אמרה ויפנה אל הקב"ה בדיבור קטן, והנקודה הזו תאיר לו את כל המסלול. הוא יחפש את ההרגשה הקרובה לה' שהייתה לו בשנייה של הדיבור הזה. גם אם לא עכשיו, בעתיד.

הידיעה שכל פניה לה' יתברך היא כל כך חשובה בעיניו, ובמיוחד בזמני קושי ונפילות, היא נותנת כוח. כך שולחים גלגל הצלה.. וביום מן הימים כשהמסלול יגמר, הוא יעלה על הגלגל וישוב הביתה. ישוב לאבא.

לרכישת הספר "תוכו רצוף אהבה" מאת מחברת הטור: 0583266571