Menu
כתר על הראש – אמא בבית יהודי !
יש בתוכי שניים, שני אנשים.. אחד טוב אחד פחות. האחד אומר לי את הדברים הטובים שעשיתי היום, הוא כן מספר לי ומזכיר לי כמה פעמים הקשבתי לילדה, וגם כמה כוסות הדחתי, אה, וגם את תפוחי האדמה שקילפתי ואת העוף שהכנתי.. וגם את השניצל שהכנתי לילד שלא אוהב כלום חוץ משניצל. והוא מזכיר לי ששטפתי את הבית שיהיה נעים בערב, וגם כשהייתי ממש ממש עייפה, שמעתי את הילדה בכיתה א' קוראת, כי… ככה צריך. ככה היא תתקדם ותדע לקרוא בסוף.. כנראה. אתן שואלת למה הוא מגמגם האיש הזה? למה? כי יש משמאלו איש אחר, שעל כל מילה שהוא אומר, הוא עונה שתיים, תמיד יש לו מה לענות. תמיד הוא יגיד ש"כן הקשבת לילדה… אבל כמה פעמים הוזזת את העיניים ממנה? וכמה פעמים אמרת "שניה לא עכשיו", והיו פעמים שאפילו העזת ברוב חוצפתך לענות לטלפון והיא באמצע משפט… ואת הכוסות שהדחת… נו טוב, עזבי שהם לא ממש מבריקים כמו שצריך, אבל מה עם כל שאר הסירים מארוחת הצהריים? מתי בדיוק תשטפי אותם? מחר? כי בערב את תמיד "גמורה מעייפות..", וארוחת הצהריים שהכנת.. כן היא הייתה נחמדה, אבל צילי וגילי ממש לא אוהבות תפוחי אדמה, את זה שכחת? ולמה בכלל להכין לדני שניצל במיוחד? את לא חושבת שהוא יגדל להיות מפונק ככה? תני לו לגווע ברעב עד שיסכים לאכול את מה שאת מגישה"……
בקיצור – הבנתן את השיח, מוכר לכן מאיפשהו?
אז למה ייסורי המצפון אוכלים אותי? למה אני לא מצליחה להתגבר עליהם, וללטף את לחיי ולחבק את עצמי ולומר "את טובה"?! את ממש טובה!
למה בכל פעם שהמשהו הטוב שבתוכי אומר מילה טובה, המשהו השני אומר הרבה יותר מילים, שהן הרבה פחות נעימות לשמוע, והרבה יותר מפילות ומייאשות?!
למה בכלל נבראו ייסורי המצפון האלו, זה משגע אותי, כל היום אני שואלת את עצמי, למה אני לא מספיקה מלא דברים בבית.. ולמה אני לא הולכת איתם לגינה או עושה יצירות מעניינות.. ואיך אפשר בכלל לעבוד על הקשר עם הגדול, אם אני לא פוגשת אותו בקושי…
כל דבר נראה בגודל של הר, כל פרור של אשמה מאיים לבלוע אותי לגמרי, ולהפיל אותי במדרון החלקלק של רגשות האשם.. שהם מובילים לכזה "דאון", לעשיה על ניוטרל.. בקושי לזוז, הכול מייאש, הכול סוגר.. אין לי כל הזמן את הכוחות לעבוד על עצמי. גם מול עצמי, גם מול משפחתי, הורים, אחים, ואם זכיתי, אז העבודה הגדולה היא מול הבעל ושלא נדבר על החבילה החגיגית והכבדה ביותר, שמקבלים במתנה ללידה – חבילת ייסורי מצפון שנולדה ביחד עם הילד הראשון.. מרגע שאמרו לך "מזל טוב", נולד יחד איתו שק כבד של ייסורי המצפון, הם מלווים כל אמא באשר היא.. זה מולד..
וכל אחת מאיתנו רוצה להיות טובה יותר, כל אחת שומעת מכל הכיוונים מה כביכול כן צריך לעשות, ובמה אני ממש גרועה בו.. איך נתקדם ככה? איך נמשיך לעמול בשמחה? כי לעבוד כולן עובדות, לא משנה באיזה תחום, בעבודה או בבית. כולן עומלות בעולם הזה, המבדיל ביננו לבין כולן זה שאנחנו צריכות לעבוד בשמחה.
כולן יכולות לעשות זאת, אבל מי שקרובה לבורא עולם חייבת לעשות את זה. כי את יודעת שהכול מנוהל ומדוקדק על ידי אבא עצום וענק שאוהב אותך כל כך, וכל דבר הפעוט ביותר שאת עושה בביתך, הוא מצווה גדולה לאין ערוך. וזו לא המצאה. זה פסק הלכה (ממורה דרכנו הגאון הרב יגאל כהן שיזכה לחיים טובים וארוכים).
נדע כולנו, שאין מקום להקשיב למישהו השני הזה, שמנסה להסביר עד כמה את צריכה לעשות אחרת, ומה שאת עושה הוא לא טוב – כי אין כזה דבר. בורא עולם רואה באור גדול את הטוב שלך.
תדעי, כל אחת שקוראת עכשיו – שאם זכית וקיבלת נשמה כפיקדון בעולם הזה – הקב"ה בכבודו ובעצמו הסמיך אותך להיות אמא. הוא בחר בך מכל הנשים בעולם להיות שותפה שלו בחינוך הנשמות הללו, שלא הגיעו אלייך במקרה. את הכי הכי טובה להם. במיוחד אם את לא מושלמת. כי אם הקב"ה היה רוצה שלמות הוא היה נותן נשמות למלאכי השרת. אבל את, עם המעלות היקרות ועם החסרונות המתבקשים, הכי הכי מושלמת בעולם, לכל נשמה ונשמה שמסתובבת בביתך. שלא יהיה לך שום ספק בכך. למה אני בטוחה? כי הקב"ה בכבודו ובעצמו הסמיך אותך. הוא שם לך כתר על הראש – אמא יהודיה !!! ומי יכול לפקפק בכך?
לרכישת הספר "תוכו רצוף אהבה" מאת מחברת הטור: 0583266571
