למה מרן עיכב את הברית?

"התורה נקנית במ"ח דברים וכו' ובלב טוב"

מרן הרב עובדיה זצ"ל היה ליבו עם ליבם של ישראל ומשתתף בצערם, וכשהיו באים לפניו עם בקשות לתפילה – הן על חולים והן על עקרות שיפקדו, הוא היה פורץ בבכי ומברכם מכל ליבו.

בליבו הטהור כאב את כאבו של עם ישראל, את כאבם של בני הישיבות, את מצבה הרוחני של מדינת ישראל, וכשהיה שומע על בחור ישיבה שאינו הולך בתלם, או להבדיל על אפשרות להכניס נער לישיבה קדושה, הוא היה מבקש להזמינו אליו על אתר, וזאת על אף שהיו רבים אחרים הממתינים להיכנס, חלקם עם בקשות דחופות של ברכה לחולה המתייסר, או ברכה לעקרה שתיפקד, אך זה היה אצלו קודם לכל. לא פעם נשלחתי לשאול אותו שאלות בענייני פוריות וכד', ובסַפרִי לפניו את צערם של השואלים, ראיתי כי הצטער יחד עמם כאילו הוא עצמו השואל, ולאור זאת השיב את תשובתו וברכתו.

כשנה לפני פטירתו הבאתי לפניו שאלת יוחסין, וכמו תמיד הוא היה שקוע באמצע כתיבה. "אני אוחז עכשיו באמצע הלכות שבת…" אמר בעודו מעיין בספריו, אולם אני הפצרתי בו כי השאלה חשובה מאוד. "טוב תניח" אמר, ולאחר שלושה ימים משראיתי את השאלה עדיין על שולחנו, שבתי וביקשתי כשאני מתאר את סבלם של החתן והכלה המיועדים – השואלים במר נפשם ואינם יודעים את עתידם, כשהם ממתינים רק לפסק זה. רק שמע את התיאור שלי ומיד סבא הזדקף בכיסאו ואמר: "תחזור מחר, בעז"ה אעיין בזה".

היה זה בשעה 13.45 לערך, וכשהגעתי לביתי לאחר כעשרים דקות, המתינה לי הודעה "סבא ביקש שתחזור". שמתי פעמי חזרה לבית הרב, השעה היתה אז 14.35 בצהריים בערך, ומשמשו רבי צבי הי"ו קיבל את פניי במעין טרוניא "מה שאלת אותו?" שאל כשלחץ קל מבצבץ בקולו, "נקבעה ברית אצל הרב בשעה 14.00 אולם הרב ממאן לצאת כל עוד הוא אינו מסיים את התשובה". מידי כמה דקות ניגש אליו להזכירו כי אבי הבן המוהל ושאר המוזמנים ממתינים, אך הוא בשלו: "שיחכו". ושוב, "כבוד הרב כולם ממתינים", אך הוא בשלו. רק לאחר שסיים לעיין ופסק את פסקו, ירד בשמחה אל הברית. כה נגע לליבו סבלו של הזולת עד שכל דבר אחר לא עמד לנגד עיניו, וזו רק דוגמא אחת מני רבות הממחישה את רגש האבהות והרחמנות שחש לכל אדם מישראל.

(מאת נכדו הגאון הרב עובדיה יוסף טולדנו – קנין התורה של מרן)