אמא, כמה עולה לשבת איתך לשעת שיחה?

בס"ד

לימונדה
כולנו מכירות את הסיפור (לא בטוח שקרה במציאות, אבל בהחלט משקף אותה)
הילד שואל את אבא שלו כמה הוא גובה לשעה בעבודתו, האב נקט מחיר והילד חוסך כסף ומביא לאביו בכדי שיהיה איתו שעה נטו, ללא הפרעות, ללא טלפונים, ללא הסחות דעת – בתשלום, כפי שהוא מפנה את זמנו לעבודה.
אז שוב, כולנו מכירות את הסיפור ואומרת "וואי"..
אבל – כל אחת תחשוב היכן זה בא לידי ביטוי בבית שלי..
היכן אני מתנהגת לילדיי כאלו יש לי משהו הרבה יותר חשוב על הפרק מאשר "השטויות" שלהם?..
באיזה מקום אני מראה לבעלי שהעבודה שלי או החברה שלי הרבה יותר חשובים ממנו?
אם הילד או הבעל היו קליינטים בעבודה – איזה יחס היו מקבלים? גם אם הם היו "קצת" מעצבנים אותי?
האם יכול להיות שבבית אנחנו אנשים אחרים?
האם יכול להיות שבבית אין לנו את מלוא שק הסבלנות שלעיתים קרובות אנחנו דווקא כן משתמשות בו בחוץ ?

בתקופה האחרונה הקב"ה לימד אותנו בעל כורחנו להסתדר עם כל בני הבית, כולם, בבת אחת.. בלי לצאת כלל.
אתגר לא פשוט.. אך מאוד מאוד מאחד. שוב, בעל כורחנו.
אפילו הגברים לא הלכו לבית הכנסת, עד כדי כך השם יתברך רוצה שנכנס פנימה ונתאחד, שכל אחד יכנס לחדרי הבית פנימה ויבדוק היכן ובמה להשתפר.
שנפסיק להסתכל על השכנים, מה ההוא קנה, ואיך ההיא שיפצה את המטבח.. ולמה לי אין ולה יש.. ואיך הילדים שלה ממושמעים ושלי.. קצת פחות וכו'..
חובה עלינו פתאום להיות שם, ולשמח את כולם.
כל אחד מכיר את ביתו ומשפחתו לעומק, ואפילו מתחיל לאהוב להיות חלק מהמשפחה הזו – כי אחרת – הוא יהיה מסכן.
הוא חייב להיות שם בשמחה.
לחלק רב מהאוכלוסייה להישאר בבית זה חמוץ כמו לימון, אך החכמים גם מלימון עושים לימונדה. מפיקים מהמציאות הזו את הטוב, לא בוכים על החמיצות של הלימון, אלא ממתיקים אותו על ידי שמחה ועבודת המידות.. מה עדיף?
אז למי שאין חצר ומפרסת אומרים שהוא מסכן, ולמי שאין ילדים רווקים שנשארו איתו בליל הסדר אומרים "חבל".. אבל בל נשכח – שמי שמנהל את העולם הוא זה שיודע הכול ואין נסתר מנגד עיניו והוא נותן לכל אחד כוחות להתמודד.
הוא יודע בדיוק למי אין מרפסת ולמי יש.. למי יש הורים מבוגרים, ומי כבר לא זכה.. הקב"ה עשה את כל החישובים הללו הרבה לפנינו. הוא תיכנן את הכול.. ומנהיג את עולמו רגע רגע ברחמים מרובים..
פתאום כל זוג מבוגרים כל כך מעריכים שיש להם אחד את השנייה..
כל החיים רצו להתגרש, פתאום עכשיו הם שמחים כל כך שלא עשו זאת, ושיש להם זה את זו בזמנים הללו במיוחד.
הבעל רואה בחוש את כל העבודה המאומצת של אשתו.. כמה זמן לוקח לבשל את האוכל שאחרי 5 דק' נגמר, כמה פעמים האישה צריכה לעמוד במטבח, לקלף, לטגן, לערבב, לכתוש ולחתוך – תוך כדי האכלה, החלפה, ניגוב וסידור..
פתאום הגבר מעריך את האישה שעושה שיעורי בית עם הילדים כל השנים.. ועכשיו בלמידה מרחוק, זה בכלל אתגר מעניין לא פחות.
בקיצור –
מוטל עלינו בתקופה הזו להעריך ולכבד, לומר מילים טובות ולראות את הכוס המלאה בכל בני ביתנו..
הרב יגאל כהן שליט"א אמר – לא לבקר בכלל אחד את השנייה. ביקורות רק מרחיקות. אין צורך כרגע לתקן ולשפר את הצד השני.. אף פעם זה לא עוזר, ובתקופה האינטנסיבית הזו – בוודאי שלא. רק אהבה ומילים טובות..
ואם זה קשה מרוב העומס, לפחות לראות טוב. לשכנע את עצמך לחפש נקודות טובות בבני המשפחה. זה הדבר הכי מועיל שיכול להיות.
בהצלחה רבה, לכולנו.

לרכישת הספר "תוכו רצוף אהבה" מאת מחברת הטור: 0583266571