Menu
ימי בן המצרים נקראים על שם המיצר והקושי
ביום יז' בתמוז – התחרש חטא העגל ושבירת הלחות, ביום זה במהלך ההיסטוריה התרחשו אסונות נוספים, וכן בט' באב התרחש חטא המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה, ובעקבות כך התרחשו במהלך ההיסטוריה חורבנות הקשורים לענין הארץ, כמו חורבן בית המקדש הראשון והשני. אבל דווקא בזמנים של חורבן וגלות הקב"ה מדבר אלינו דרך פרשת השבוע על עניני ארץ ישראל וחלוקת הארץ לשבטים,
ורוצה הקב"ה לרמוז לנו גם שקשה ויש חושך ברמה האישית והלאומית, בורא עולם אתנו משגיח ושומר.
אם היו אומרים ליהודי אירופה בחורף של שנת 1945 שעוד 3 שנים בשנת 1948 כולם יהיו בארץ ישראל ויהודים שהתפללו 2,000 שנה לראות את הארץ יזכו לעלות אליה מכל קצוות תבל. מילים אלו היו מדע בדיוני ואין ספק שמי שהיה אומר אותם היה מוגדר כאדם לא שפוי.
אבל הנה אנחנו ההוכחה לחיזיון מופלא זה עם ישראל חי וקיים ובעז"ה נזכה לראות בגאולה השלמה במהרה בימינו.
כמידי שבוע נביא חידוש קצר מהספר זרע שמשון שבסגולתו ראו רבים ישועות שהמחבר מבטיח לכל הלומדים מספרו שיתגשמו של משאלות ליבם לטובה במהרה.
הילקוט שמעוני מבאר את הפסוק שציווה ה' את משה נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים – לאחר שהחטאו עם בנות מדין. מצווה הקב"ה לנקום בהם על שהחטיאו את ישראל. נקמה זו מוטלת על משה רבנו. ורק לאחר מכן משה רבנו ימות. מבאר המדרש שאמר לו הקב"ה אם אתה רוצה לחיות עוד שנים רבות, לא ינקמו בני ישראל מאת מדין שום נקמה. כי נקמה זו היא רק על ידך. מיד זירז משה רבנו את עצמו ויצאו להילחם במדין, ואכן לאחר מכן נפטר.
שואל הזרע שמשון:[מטות אות ד'] מדוע דווקא משה רבנו צריך לנקום במדיינים, ואי אפשר לנקום על ידי יהושע?!
מבאר הזרע שמשון חידוש גדול על פי חכמי הקבלה: כל אומה שמלך או שר רוצה להילחם בה צריך שיהיה לו קשר וחיבור לאותו עם. דוגמא לכך:
עד כדי כך שאומר הזוהר הקדוש שבלק טמן כד חרס עם כשפים באדמת ירושלים בעומק של 750 מטר!!! כדי למנוע מדוד המלך להילחם עם מדין וזוהי אחת הסיבות שדוד המלך חפר את היסודות לבית המקדש שבמהלכם מצא את הכד הזה וביטל את כוחות הכישוף על ידי אמירת 15 שיר המעלות, וכותב ספר קו הישר – סי' כט' –שעד ימנו אם רוצים לבטל כישוף עושים זאת על ידי אמירת 15 שיר המעלות הכתובים בספר תהילים מפרק קכ'. ועל זה רמז דוד המלך בספר תהילים "מואב סיר רחצי" שאת סיר הכשפים של מואב רחץ אותו מכל כשפיו.
הסיבה לכך שרק מי שיש לו קשר עם האומה יכול לנקום בה, נובעת מזה שכל הנשמות הקדושות שכתוצאה מחטא עץ הדעת נפלו למקומות טמאים, רק הם יודעים איזה נזק נגרם להם מכך שלא יצאו לאויר העולם עד עכשיו. ומה זממו כוחות הטומאה לטמאות את הנשמות הללו יותר ויותר, לכן רק מי שבא משם יכול לנקום בהם. אך אם אותו ניצוץ של קדושה לא יוצא להילחם בהם, הדבר מגלה שלא הזיקו לו. ולכן מה לשאר בני דורו לבוא להילחם על אומה זו? וזוהי הסיבה שרק מי שהגיע משם יוצא ונלחם באומה ממנה בא ויכול לכניעה.
ולכן הקב"ה מצווה דווקא את משה רבנו שגדל במדין ולקח אשה ממדין לצאת לנקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים על כל מה שהחטיאו אותם.
מסיים הזרע שמשון שדין זה נלמד מההלכה בשו"ע [סי' קנד'] כל דבר שהוא נרתיק לספר תורה צריך לנהוג בו קדושה כי הספר תורה היה מאוכסן בו. אלא אם כן מדובר בנרתיק שקלקל והזיק לספר תורה כמו אלו שבונים בקיר גומה לספר תורה, שאז נפגע הספר מלחות ורטיבות. אזי לגומא זו אין קדושה של נרתיק ספר תורה מפני שהזיקה לה.
כך גם נשמת האדם: יורדת לתוך גוף שהוא הנרתיק, שאחרי 120 שנה גונזים את הגוף באדמה כדין תשמישי קדושה. ותפקידנו בעולם שהנרתיק – הגוף, לא יפגום בנשמה.
