Menu
בס"ד
כשאמא מאמינה בילד שלה – הוא יצליח. נקודה.
אנחנו לא מתארות עד כמה גדולה ההשפעה של אמא על ילדיה.
ברגע שאמא מאמינה בליבה, באמת, לא במשחק, שלילד שלה יש לב זהב, שהוא ילד טוב, שהוא יכול להצליח, והוא באמת מוכשר ובעל יכולות מיוחדות – הוא באמת יהיה כזה.
כשאמא תגיד בליבה שהילד הזה הוא בטוח יהיה בעייתי בכיתה / מפריע בגן / ריגשי מידי ולא מפותח לגילו.. כך הילד יגדל ויהיה, ולא בגלל שהיא ניבאה את העתיד. אלא רק בגלל שכך היא גידלה אותו, על מצע ההרגשה הזו שלה. אמא שחושבת שהילד שלה הוא ילדותי ותינוקי, ואיך הוא יסדר בכיתה.. אוטומטית תפנק אותו יותר, תעניק לו יותר, כי הוא לא מסתדר לבד (לדעתה). היא תדבר אליו בהתאם למה שהיא חושבת שהוא מסוגל להבין.. ואז לא פלא שכך הוא יהיה. לעומת זאת, אמא שמאמינה בילד שלה (וגם אם יש לו קושי מסוים), הוא יוכל לצלוח את החיים ולעבור הלאה – האמונה החזקה של אימו בו, נוסכת בתוכו את הכוחות להתמודדות. זה נותן לו כוחות בלי שהוא ידע או יבין מהיכן זה נובע. זה עמוק בנפש פנימה, מאמא לילד, אין עמוק מזה.
גם אם הילד שלך נראה לך מאוד מתקשה בתחום מסויים, תנסי לעבוד על ההסתכלות שלך כלפיו, תתחילי לראות מה כן טוב בו ותגדילי את זה. כל הזמן תשנני לעצמך עד כמה הוא טוב וכך מיד תעבירי אליו בהרגשה את האמונה הזו בו, גם אם כל העולם לא מאמין בילד שלך.. מספיק אחת (ובמיוחד אמא) שעמוק בליבו הוא ידע שאוהבת אותו באמת ומאמינה בו למרות הכול. זה נרכש, כדאי לעבוד על זה בכל גיל.
נוסף על כך, התגובות שלך מאוד משפיעות. כשילד נופל, או כשאת רואה ג'וק בבית – ככל שהאמא תגיב בבהלה וחרדה, כך הילד יגיב כשיקרו לו חוויות מעין אלו, והוא יכניס לליבו שחוויה כזו גורמת ללחץ ולחרדה (לעיתים זה יוצא מפרופורציה והופך להיות מעבר לנורמה). דוגמה: כשישנה הפסקת חשמל פתאומית בבית, ואין תאורת חירום, כיצד את מגיבה? תדעי שבאותו רגע הילדים לא יודעים איך להגיב, הם מסתכלים עלייך ולומדים בשידור חי, באינסטינקט, כיצד להתמודד עם הסיטואציה. האם את מגיבה בלחץ או ברוגע? האם את מוצאת בזמן הזה משהו נחמד וטוב, מדליקה נרות ועושה אוירה נעימה ורגועה? או שאת נלחצת ועושה היסטריה ורעש? כך הילד לומד איך להגיב, ומעבר לתגובה – הוא לומד איך להרגיש! שזה יותר חמור. נכנס לו ישירות אל הלב, הלחץ והחרדה שאמא מקרינה, וזה יכול להתפתח למקומות לא טובים בעתיד.. ככל שנכניס ללב ילדינו פחדים שאינם מוצדקים, נגרום להם לחיות בעולם שכל דבר קטן עלול להטריד את שלוותם, להלחיץ ולהכניס עמוק ללב לחץ וחרדה.
בסיטואציות אחרות, לא נבין מדוע הילד נלחץ כל כך מהר, מדוע הוא צועק, מדוע הוא היסטרי… ואפילו נכעס עליו שהוא מגיב ככה. אך אנחנו לא מבינות שזו מראה, שמראה לנו את עצמנו בסיטואציות דומות / מקבילות (בעיני הילד). הילד מחקה אותנו בלי שנרצה, בדיוק ברגעים שלא שמנו לב, שיוצאת לנו תגובה אינסטינקטיבית של בהלה, לחץ, צעקה, היסטריה – הם מקליטים ומעתיקים לחוויות נוספות, וגרוע מכך, מכניסים לתוך הלב פנימה שכך צריך להרגיש (לא רק להגיב). לא נצפה מעצמנו להיות מושלמות ולא להגיב בבהלה לשום מצב, אלא רק לשים לב לנושא, ונשתדל פחות להילחץ ופחות להלחיץ.. לפחות בסיטואציות שלא מצדיקות את התגובה הזו. כי היסטריה לא מועילה. והכי חשוב, להאמין בכל נשמה שנתנו לנו כפיקדון שהיא הטובה ביותר ואין טוב ממנה. לא בזכותנו כמובן, אלא בזכות השותף המרכזי, כי מה שהקב"ה ברא הוא וודאי מושלם.
בהצלחה רבה!
