מה זו אהבה?

מה זו אהבה?
כיצד אנו מצווים לאהוב את הקב"ה? כיצד ניתן לצוות על הרגש?
איך מצפים מכל אחד מאיתנו לאהוב מישהו אחר?
לצערנו ישנם זוגות רבים המעידים כי אינם אוהבים את בן או בת הזוג. גם אם אין בעיות קשות בפועל, גם אם הזוגיות שלהם בסדר, מסתדרים, חיים כמו שותפים לדירה, באווירה של "קח ותן" – עשיה מתמדת של השגרה הסוחפת ותו לא, אך אהבה? כנראה שאין שם? אותם זוגות שלא מתגרשים כי אין למה,
או שמבוגרים מידי, או שיש ילדים ברקע או נכסים משותפים. אך הם בטוחים כי הם לא אוהבים אחד את השניה, איך יכול להיות?! ואיך בעצם מתאהבים? או מחזירים את האהבה? נלמד כיצד אוהבים את בורא העולם ובכך נקיש לאהבת בעל לאשתו ואשה לבעלה. כי האהבה העיקרית שהינה מצוות עשה מהתורה היא לאהוב קודם כל את הקב"ה ומכך ניתן ללמוד על החיים. אז איך ניתן לאהוב? הרב הגאון יגאל כהן שיזכה לחיים בריאים וארוכים אומר: "פשוט לפקוח את העיניים", כולנו מוכרחים לפקוח את העיניים. להסתכל מסביב בבריאה, לראות ולחוש את גדלות הבורא, להסתכל או יותר נכון להתבונן בכל פרח ובכל פרי, להנות מהעולם היפה שהקב"ה ברא במיוחד עבורנו כדי שנראה ונשבח את גדולתו ותפארתו.
לא לקחת כמובן מאליו שום דבר אף לא קטן בבריאה. להתבונן על כל הטוב שה' יתברך נותן לנו בכל רגע ורגע, על כך שקמנו בבוקר.. על כך שאנו רואים, שומעים, הולכים.. זה לא מובן מאליו! לא צריך לבקר במחלקות בבתי חולים בשביל לשמוח מהמצב שלנו. כל אישה שעברה לידה מרגישה את הנס הפלאי הזה שאין כדוגמתו, עצם הקליטה להריון, כל התפתחות התינוק בבטן, עצם הלידה, כל התאים במוח, לב פועם ואיברים פנימיים שכולם עובדים ישתבח שמו לעד. ומה עשינו בעבור זה?! בחינם קיבלנו פיקדון כזה יקר. ומי שיש לה בעל ובית, למי שיש הורים – כמה צריך להודות? אדם שלא עלינו איבד את אחד מהוריו יודע להעריך כל שניה במחציתם. כל אדם במקום שנמצא יכול ואף חייב להתבונן, לשמוח ולרנן על הדברים הטובים שיש לו בחיים. זו בחירה אך ורק שלנו האם להסתכל על החיובי או השלילי. בכל חצי כוס מלאה יש גם את החלק הריק. אנו בוחרות במה להתמקד ולכן גם אישה שמרגישה שאין מה לאהוב בבעלה חובה עליה לחפש את החיובי שעושה לה, אין כזה דבר שאין חיובי באדם שהתחתנת איתו, וודאי שבמהלך כל שנות הנישואין הוא עשה משהו טוב ואם בכל זאת קשה להצביע על משהו, עצם הביטחון שיש מישהו שישן איתך בלילה זה כבר יתרון עצום, מה עדיף? להיות לבד? ובעל שקשה לו לזכור את הטוב שאשתו עושה, שיתבונן היטב כי זו כפיות טובה שהרי בוודאי שהיא מגדלת את הילדים ומכבסת ודואגת לניקיון הבית ועוד ועוד.. בידנו הבחירה האם להגדיל את החיובי ובכך האהבה תכנס אט אט ללב. אהבה לא נופלת כמתנה משמיים צריך לעבוד בעבורה במהלך השנים, גם אם לפני החתונה הכל היה נצנצים ורודים בדרך כלל אחרי ישנם נסיונות בתחום הזה וצריך לעבוד בשביל אהבה אמיתית. לא להיבהל מכך כי מי שמצליחה להתאהב בבעלה למרות הקשיים שמסביב – תרגיש את המתיקות ואת הרגשת הסיפוק הכי גדולה שיש כי זוהי תכליתה של האישה, לבנות את ביתה נאמן בישראל (כי לפרק זה הכי קל) מתוך אהבה ושמחה אמיתית. אהבה פירושה רצון לתת ללא ציפייה לתמורה וכך גם באהבת הבורא – ברגע שנביט ונעריך את כל מתנות החינם שאנו מקבלים כל שניה מאיתו יתברך מיד נתאהב בקב"ה ונרצה רק לשמח אותו ולעשות את רצונו מתוך אהבה לא מתוך פחד, לא נרצה לצער את אבינו שבשמיים בעד שום הון שבעולם.