עבודה זרה של ימינו

עבודה זרה של ימינו

מה יגידו כולם? אם היו שואלים אתכן מהי העבודה זרה של ימינו? מה היום נחשב לעבודה זרה? מה הייתן אומרות? אני שמעתי כל מיני דעות כגון – טלויזיה, אייפונים וכו'…

אך זכיתי לשמוע ששואלים את הרב הגאון יגאל כהן שיזכה לחיים טובים את השאלה הזו.. נתחיל בכך שהרב אמר שחז"ל ביטלו את התאווה של עבודה זרה כמו שהייתה פעם, אין בדיוק את אותה עבודה זרה שהייתה בעבר לאבותינו. אז מה בכל זאת נחשב עבודה זרה בימינו?

הרב ענה תשובה שלא יכולתי שלא לכתוב עליה מאמר שלם..  הוא אמר שהעבודה זרה שלנו זה שאנחנו שוכחים את הקב"ה, שאנחנו שמים מישהו במקומו. הוא נתן ישר את הדוגמא של לסמוך על הרופא שהוא ירפא, הרב אמר כמובן שצריך ללכת לרופא, שהוא חכם ונחמד ויודע המון דברים, ויכול להציע אילו תרופות לקחת. אבל מפה עד להאמין שהוא זה שמרפא אותך? איך יכול להיות? אדם אחראי על הרפואה של אדם אחר? הוא מחליט משהו בעולם הזה?

זה מדהים. זה פשוט מפעים להבין עד כמה עמוקה האמונה, עד כמה היא חולשת בכל תחום ובכל מקום שביומיום, אין נסתר, אין מקום שבו אנחנו יכולים לשכוח את בורא עולם.

בכל רגע, בכל שניה, בכל נשימה ופעימה של לב, הכול זה הקב"ה, אין משהו אחר. אין מישהו אחר שמחליט עלינו ומהווה את המציאות שלנו, את העבר ההווה והעתיד.

הרב הבהיר שכן הולכים ועושים השתדלות, צריך ללכת לשדכן לחפש שידוך ולרופא לשאול ברפואה, ולקחת תרופות במידת הצורך, וכמובן שלעבוד ולפרנס את ביתנו, אנחנו לא בדרגת אמונה שהכסף יגיע עד עלינו ללא שום השתדלות, ופעמים רבות זו סתם עצלות של האדם שלא בא לו לעבוד אז הוא אומר 'פרנסה משמיים' בלי לעשות כלום. צריך להיות זריזים בעבודת השם, ללכת, לעשות, לא לשבת בבית ולחכות שהכול יגיע אלינו, הקב"ה רוצה לראות אותנו משתדלים, עובדים, חרוצים.. לא 'נרדמים בעמידה' מה שנקרא. כך הוא ייתן ברכה במעשה ידינו. במעשה ידינו, ולא שאנחנו לא עושים כלום.

אבל – הלב שלנו צריך להיות רגוע, המחשבות שלנו אמורות לא להיות לחוצות ממה יהיה. אנחנו עושים השתדלות ויודעים בוודאות שהיא לא זאת המשפיעה, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו הוא היחיד שמחליט כמה כסף יהיה בסוף חודש במשכורת, הוא היחיד שמחליט מתי הרפואה תגיע ועל ידי מה, הוא הבלעדי שבוחר זיווג ויודע מתי הוא יגיע. אף אחד לא באמת עושה, רק הקב"ה הוא היחיד שיודע ומחליט מה יהיה.

אנחנו רק ילדים קטנים שחושבים שמזיזים את ההגה באוטו צעצוע, אנחנו לא יודעים שמאחורינו יש אבא שמזיז אותנו עם המוט ומנווט לנו את הדרך ..

והרב שלנו, שצריך להודות לבורא עולם שמלמד אותנו דברים יקרים מפז, אלו יהלומים שאי אפשר לתאר את הערך והשווי שלהם ביומיום. תחשבו, מה ההבדל בין אדם שסומך על רופא שירפא, לאדם שיודע ומאמין שרק בורא עולם יכול לרפא? כמה כוחות האמונה נותנת. איך אפשר להסתמך על בשר ודם? הרופא יכול מחר להיות באותו מצב, הוא בסך הכול בן אדם, כל כך מוגבל, איך ניתן לסמוך רק על דעתו וניסיונו הרפואי? ונחשוב על אדם המאמין, וואו כמה כוחות.. כמה שמחה.. הוא יודע בוודאות שאין לו על מי להישען.. אין אף אחד שיכול להוזיז במאומה, רק השם יתברך מחליט.

והשם הוא כל יכול, אין לו סוף, אין לו מעצורים, הוא יכול הכול, לא נגמרים לו המשאבים.. יש לו מלא כסף לכולם, יש לו אפשרויות בלתי נגמרות. אנחנו מוגבלים מידי בכדי להבין את האפשרויות שיש לבורא להושיע כל אחד בכל מקום. והוא אבא שאוהב ודואג לנו… כל אחת כבת יחידה.  

זה מדהים. זו העבודה זרה של ימינו, שאנחנו סומכים על כל כך הרבה אנשים בדרך.. שאנחנו בטוחים שההשתדלות שלנו מועילה או שהאדם הזה חייב לעזור לנו, ובלעדיו אנחנו אבודים. זו עבודה זרה. לשכוח את הקב"ה חס ושלום. וההפסד כולו שלנו. כי חיים של אדם מאמין הם כל כך שמחים ורגועים שאין לתאר.

שבת שלום !