Menu
לפני מספר שנים, אך ורק בעזרתו יתברך הוצאנו ספר לאור, ברוך השם ישנו עמל רב מאחורי הוצאתו, עבדנו קשה על ההגהה, הגרפיקה, העימוד וההדפסה – בכל שלב היינו שם ימים כלילות, ובחסדיו המרובים עלינו זיכנו להוציאו לאור.
ברוך השם שמענו עד כה הרבה תגובות טובות ומחזקות. רציתי לשתף אתכן, קוראות יקרות, בסיפור אישי.
ברגע שהגיע משלוח הספרים אלינו הביתה, כמובן שכל בני הבית עזבו את עיסוקיהם ובאו מיד לראות את התוצר המוגמר. ממש כמו לידה. פתחתי לראשונה את הספר, ומה קפץ אל מול עיניי? טעות שקרתה בהוצאת הספר. כמו בכל עניין, יצר הרע קופץ בראש ומראה רק את הרע. מדגיש נקודה אחת שחורה ומשכיח את כל הטוב שהקב"ה עושה. לרגע שוכחים את כל הסיעתא דשמיא שהייתה בכל התקופה, את ההשגחה העליונה בכל שלבי הוצאת הספר, ובכלל שזכינו לכתוב מילה. זה לא מובן מאליו. ולא הוגן כלפי הקב"ה להתמקד בנקודה שחורה אחת.
אבל בכל זאת, כולנו בני אדם, ואיך שפתחתי את הספר מיד אמרתי: "יפה.. אבל זה היה צריך להיות כך, וזה היה צריך להיות כך.. והטעות שקרתה חמורה מכל.." (לא אגלה לכן את הטעות, שכן עד כה רק אני ראיתי אותה…)
לא אוכל להגיד שההרגשה הזו עברה כל כך מהר, כל אותו יום הסתובבתי בהרגשה של פספוס ואכזבה.. בכל זאת, עבדתי קשה ומשהו לא 'מושלם' כפי שרציתי, וכל העותקים כבר מודפסים ואין איך לתקן את הטעות.
בעזרת השם ניסינו להתחזק, להבין שכל מה שהשם עושה זה לטובה. שהכל מאיתו יתברך וצריך להודות על הטוב ולא להתמקד בנקודה הקטנה שנראית לנו לא טובה, הרי הקב"ה בוודאות יודע שזה הכי טוב עבורנו כרגע.
היו מסביבי אנשים שאמרו לי "תלחמי על זה, אל תוותרי", "זו לא טעות גדולה, אבל תבקשי פיצוי מה אכפת לך.." "תגידי למי שאשם שיישא באחריות", "תבקשי עוד ספרים בחינם", ועוד כהנה וכהנה עצות… וכידוע, טבע האדם להימשך אחר בריותיו, כמובן שהתחלתי לעשות תחקיר קל, שאלתי את הגרפיקאית, המעמדת ואת כל העוסקים במלאכה איך זה יכול להיות… כמובן שנכנסו בי יותר ויותר רגשות החמצה ואולי אף כעס.
עד שהגענו לרב הגאון הגדול יגאל כהן שליט"א, מורה דרכנו ומחיה נפשנו מזה מעל 15 השנים האחרונות, הגענו להראות לרב את התוצר המוגמר ברוך השם, שכן הספר יצא אך ורק בעצתו וברכתו. ואם הוא לא היה אומר לעשות זאת, זה בטח לא היה קורה מיוזמתנו. הרב שמח מאוד למראה הספר, אף התרגש ובירך.. ואני מחכה בקוצר רוח להראות לו את הטעות 'הנוראה', לשאול את דעתו. הראיתי לו את הטעות המדוברת, והוא מיד אמר "איזה שטויות.. זה כלום" ולא עשה מזה עסק כלל..
הדגשתי לרב שיש מסביבי אנשים שאומרים לי לבקש פיצוי, לבדוק מי אשם ולבקש ממנו הנחה וכו'.. הרב אמר תשובה, שהיא זו שגרמה לי לכתוב מאמר זה, תשובה שמאירה אור יקרות על כל כך הרבה תחומים בחיים. הרב אמר: "מי שמבקש פיצויים, הקב"ה יבקש ממנו פיצויים".. הקשינו ושאלנו, אבל לא לבדוק מי עשה את זה? לברר? משהו? הרב אמר "תוותרו, תעזבו את זה.." הכול מאת השם לטובה גמורה. זו באמת טעות מינורית, אבל לי היא הייתה נראית גדולה באותו רגע.
אתן מרגישות את הנחת שיש בעולם הזה למי שהולך עם דעת תורה? רק התורה היא משיבה את הנפש. היא המרגיעה והמשמחת. ישנם שלא נרדמים בלילה משום ויכוחים, סכסוכים ובירורים מי אשם ומה היה במקרה פלוני… במצב אחר, שלא בעולם התורה, יכולנו להיות לחוצים ודואגים, כועסים ועצבניים מהעניין הזה.. אבל מה התורה אומרת? תוותר, תנוח.. תהנה מהחיים.. אל תבזבז אותם על מרמור וכעס. שהרי אנחנו לא פועלים כלום בכל מקרה, ואין לנו יכולת לשנות את המציאות. אז פשוט תחיי ותגידי תודה על אותה מציאות שתפורה בדיוק למידות שלך.
קחנה את זה לכל תחומי החיים "מי שמבקש פיצויים, הקב"ה יבקש ממנו פיצויים…" פשוט תוותרי!
