Menu
"כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה" (שבת ק"ה ע"ב)
מדוע הכעס כל כך חמור?
למה אישה שכועסת על בני ביתה ובכלל נחשבת כעובדת עבודה זרה?
זה נשמע חמור מידי. חס ושלום עובד עבודה זרה הינו אדם שלא מאמין בה', אדם שלא מבין שה' ברא ומנהל את העולם, אדם שלצערו הרב אין לו על מי להישען ובמי לתלות תקווה, מבחינתו אין אחראי לקורה עימו ביומיום. הרגשה עצובה ובודדה שעל ידה מגיעים למרמור וכעסים, כי פתאום מגלים שאנחנו לא אחראים על הקורה בעולם, ושלא הכול קורה כמו שתכננו.
הכועס באותו רגע מזיז את השם הצידה! משהו לא מסתדר לפי רצונו הרם, או כי מישהו נורא הכעיס אותו, הוא מעין עובד עבודה זרה בשל העובדה שעכשיו הקב"ה לא למול עיניו, אינו בתמונה.
למה לא מסתדר לי מה שאני רוצה כאלו אני מנהלת את העולם. הניקיונות לכבוד חג הפסח הקרב ובא יכולים להיות סיבה טובה לכעס מתמשך, נשות החיל מהדרות בניקיונות לחג הפסח בכדי לקיים את מאמר האר"י ז"ל שאדם הזהיר מחמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה.
אך נזכור שהכעס הינו ראשית כל חטא. "כל הכועס כל מיני גיהנם שולטים בו" (קהלת י"א י') – חשוב לנקות ולהיזהר מחמץ בחג הפסח אך הדרך לליל הסדר חייבת להיות רגועה ושלווה ככל הניתן.
חובה עלינו להגיע שמחות לחג ולהדר דווקא בבין אדם לחברו, להחמיר מאוד בכבוד הדרים בביתנו קודם ולאחר מכן כולם. לא שווה לקרצף מקומות שאין בהם חמץ ולהתעצבן בדרך על כל בני הבית, צריך לשמור על שפיות ורוגע גם במצבי לחץ שכאלה. השם מנהל כל רגע ומעביר אותנו ניסיונות בכדי לראות האם נשאר רגועות ונאמין שהכול ממנו. האם אני מנקה לכבוד השם ולא שוכחת מצוות אחרות שהוא בכבודו ציווה, אותו אבא שאמר לנקות לפסח החמיר בגנות מידת הכעס.
מי החליט שהילדה בת השנתיים תלך עם בייגלה דווקא לחדר עם שלט החוצות "כשר לפסח, נא לא להכניס חמץ!!!" ? אבא שבשמיים בכבודו ובעצמו החליט זאת.
ניתן להתעצבן ולכעוס, אפשר להיחשב כעובדת עבודה זרה לרגע ולאחר מכן לחזור בתשובה – אך ישנה דרך חלופית – לנשום, לספור עד 10, לזכור מי מנהל את העולם ומחליט בכל רגע לאן כל אחד ילך ומה יקרה ואז נחליט האם לעבוד אותו בשמחה או חס ושלום לעבוד עבודה זרה ולכעוס. יתרה מכך, דווקא באותם רגעים מכעיסים ניתן לנסות לחייך, זה משנה את ההרגשה בגוף לטובה יותר ואז ניתן להיזכר שהילדה עם הבייגלה היא המתנה הגדולה ביותר שקיבלנו. ההודיה תמלא לנו את הגוף והנשמה בשלווה ולא יהיה מקום לכעס להיכנס. אישה רגועה חיה חיים נחמדים יותר, מרגיע לדעת שיש מי שאחראי עליי ועל מה שקורה מסביבי ואני לא לבדי, אין על מה לכעוס כי זה לא בידיים שלנו! אנחנו לא מנהלות את העולם, כך האחריות יורדת מכתפינו. כל אחת עושה את ההשתדלות שלה אך התוצאה לא תלויה בנו. היא כבר כתובה מראש השנה.
המטרה בעולם שלנו היא להתענג על ה'! לשמוח! הכעס מרחיק מאיתנו מטרה זו – "כי אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת" (סוטה ה) הקב"ה לא יכול לשהות עם הכועס וחבל,
אנו צריכות קשרים טובים עם מנהל העולם. שנזכה להיות שמחות ומבינות שהכול לטובתנו הנצחית ולהתגבר על הכעס המרחיק מאיתנו כל חלקה טובה.
