אני בלתי מנוצח!

הרב יגאל כהן שליט"א

מהי גאוה?
הגאווה מתחלקת לשלושה חלקים עיקריים –
האחת- גאוה על מעשינו הטובים, כגון אדם שעוזר לאחרים בצדקה או בחסד בגופו, ומרגיש בליבו "כמה אני בעל צדקה וחסד, מה היו עושים העניים בלעדי?".
וכן גאוה על חכמה יתירה בתורה, שמרגיש "אין חכם כמוני, כמה אני זוכר את לימודי ומנתח את הדברים במהירות, ואף אחד לא מצליח לרדת לעומק דעתי".
או שמתגאה בצדיקותו "מי כמוני מחמיר במצוות? או מי כמוני מתמיד בתורה?".
כן הדבר גם אצל הנשים, יש שמתגאות ביכולת הבישול שלהן, וחושבות לעצמן "אני מבשלת כל כך טוב, שכנראה שמלך המשיח יבחר אותי כמבשלת לבית המקדש השלישי".
ויש כאלו שמתגאים בגובהם (כאילו שעשו משהו בשביל זה), ומסתכלים על כולם מלמעלה. ויש שמתגאים ביופיים, ואומרים בליבם "מימות שרה אימנו לא הייתה בריה יפה כמוני".
ויש שמתגאים בחוזק גופם, ותמיד מציעים לחברים בואו ונעשה הורדות ידיים, ובליבם ודאי הדבר שהם חזקים יותר. וכך במשחק הכדורגל.

ודאי מוכרת לכם האמירה "בואו ונשחק ונראה לכם איך משחקים כדורגל". וכן כיוצא בזה בכמה דברים.
הפתרון לגאווה זו הוא פשוט – ללמוד אמונה.
אם ידע הצדיק שהחכמה שלו ממנו יתברך, וכן הכסף שנותן לצדקה מאת ה' יתברך, ובודאי הגובה שלו וגם יכולת הבישול שלה הם מתנת חינם ממנו יתברך, וכן הרגל שבועטת בכדור מכוחו יתברך היא בועטת, אזי תרד הגאווה מליבו. (וארחיב בזה בפרק הדרך לענווה).

השנייה- גאווה אל מול הבורא יתברך, "למה זה מגיע לי" אומר היהודי שלא הצליח להתחתן או היהודי שנפל בעסקים. במילים אחרות הוא אומר "לדעתי לא מגיע לי להיכשל,
רק – חלילה – הבורא טעה והביא אותי לידי כישלון, הרי אני צדיק גדול, וכמה דברים טובים עשיתי בימי חיי, אם אני הייתי מנהיג את העולם הייתי מנהיג אותו בצורה הוגנת יותר, ומסדר לעצמי שידוך כלבבי בהקדם".

הכרתי פעם יהודי שחזר בתשובה, וכבר עשר שנים שאינו מצליח למצוא את בת זוגתו, ובמשך העשר שנים גידל זקן ופאות ולמד בישיבה בהתמדה, עד שיום אחד פגשתי אותו ברחוב ללא הזקן והפאות ואפילו ללא כיפה.
למראה פליאתי ענה "אם אחרי שחזרתי בתשובה ועשר שנים בישיבה לא נתן לי הבורא כלה, אז זה לא מתאים לי".
כמובן שאיני ראוי לשפוט אותו מפני שלא עמדתי בניסיונו, אבל דבריו נובעים מגאווה וחוסר הכנעה כלפי הבורא יתברך.
ייסורים שבאים על האדם הם מבחן, האם יקבל בהכנעה ובהבנה את גזרת הבורא, ויאמין באמונה שלימה שמשפטו של השם יתברך הוא אמת לאמיתה, ואם חלילה בועט בייסורים מראה שעדיין לא מבין את מיעוט הבנתו אל מול מלך מלכי המלכים.
גאוה זו גורמת גם לכעס על השם יתברך, הנובע מחוסר הסכמתו להנהגת הבורא בעולמו, משום שחושב שמגיע לו יותר.
מספרים על שלושה אדמורי"ם חשובים שישבו ודנו– מה היה עושה כל אחד מהם אם היה מקבל לידיו את הנהגת העולם.
הראשון אמר:"הייתי מרפא מיד את כל החולים, ומחלק כסף לכל העניים!".
השני אמר:"הייתי עושה שלום בכל העולם בן בני אדם, ונותן שמחה בליבות בני אדם!".
אך השלישי אמר:"לא הייתי משנה כלום מהנהגת העולם, אני לא יותר חכם מהבורא יתברך,מלבד זה שאין לי ניסיון של למעלה מחמשת אלפים שנה בניהול העולם, אני לא רחמן יותר מהשם יתברך, ואני לא אוהב בני אדם יותר מהקב"ה, אם הוא החליט שככה יראה עולמנו כנראה שזה הטוב ביותר, וא"כ בוודאי שלא צריך לשנות מאומה בעולם!"

השלישית- גאוה על אחרים, תארו לעצמכם שאתם מנהלים שיחה אם אדם שבקושי מבין על מה אתם מדברים, ותשובותיו לא לענין, ובנוסף מתנהג בגסות ואפילו מדבר בניבול הפה, ומספר לכם שהוא גרוש בפעם השלישית, ולסיום מבקש מכם כסף למחיה.
ודאי שתרגישו בליבכם שאתם טובים יותר ממנו,וזאת מסיבה פשוטה, אתם חכמים יותר, תרבותיים יותר,ומחזיקים מעמד בחיי הנישואין שלכם, ובה' הפרוטה מצויה בכיסכם…
אז אולי חשוב שתדעו –
זוהי גאוה…
ומדוע? ודאי אתם שואלים, על משה רבינו נאמר בתורה (במדבר יב, ג) שהיה עניו מאוד, ומפרש רש"י את המילה עניו "שפל וסבלן", שפל פירושו נמוך, כדוגמת שפל וגאות שבים, דהיינו שמשה היה שפל (נמוך) מכל אדם, פרוש שלא הרגיש את עצמו טוב יותר מאף אדם, אלא אדרבא נמוך יותר מכולם.
ודאי תשאלו אבל במציאות אני באמת אני יותר טוב ממנו?
התשובה לכך מתחלקת לשניים. האחת, אם אתם הייתם נולדים להורים כמו שלו, והייתם גדלים באותה סביבה שהוא שגדל, אולי הייתם גרועים ממנו. והשניה, שהאדם נמדד לא לפי המעשים הסופיים שלו, אלא לפי ההתאמצות שלו לעשות טוב, ויתכן שהצדיק שעומד לפניכם עושה מאה אחוז מהיכולות שלכם.(ובע"ה אכתוב עוד בזה בפרק הדרך לענווה).
גאוה זו היא נמצאת אצלנו בכל מרחב החיים, אני חכם יותר מחברי או מאשתי, אני צדיק יותר מחברי בכולל, אני גיבור יותר מכל חברי הכיתה, אני בעל מידות טוב יותר מרוב בני אדם, אני נקייה ומסודרת יותר מבעלי, אני מתחשב בזולת יותר מחברי,
– בקיצור אם אני הייתי מנהל את המדינה המצב היה יותר טוב…
זוהי גאוה שיש כמעט בכולנו, והעבודה עליה היא קצת יותר קשה, אבל בהחלט אפשרית, ואם הבורא יתברך ציוה עלינו למגר אותה מתוכנו תסמכו עליו שזה אפשרי.
וכמובן…
הוא גם יעזור לכם בזה.