הליקופטר

הרב יגאל כהן שליט"א.

הליקופטר קטן..

לא אחת נתקלתי בתיאוריות הפיצוץ הגדול ודומיו, שכמובן הוא מופרך בעליל, ואין בו שמץ מן ההיגיון, וכל אדם שמעלה טיעון כזה בליבו חוטא הוא מהאמת, שהרי אם יבוא אליו מישהו ויטען שהכוס תה שאני שותה כעת, נוצר מפיצוץ של ברק שפגע על אדן החלון במטבח, ולפתע כתוצאה מהפיצוץ, נוצרה כוס זכוכית מלאה במים חמים, בצבע ובטעם של תה ואפילו מהולים בסוכר בכמות שאני אוהב בדיוק. מיד יציע לו אותו אדם לגשת לאיבחון נפשי, וגם אם יחפש,לא ימצא אדם אחד עליי אדמות שיאמין לסיפור שכזה.

ובוודאי שלא יאמין שהזבוב הקטן שמסתובב בחדרי, ממש הליקופטר קטן (רק שאינו צריך דלק ואין לו תקלות) נוצר מפיצוץ הברק. אלא שהטוענים לתיאוריות הפיצוצים, חוששים להגיע למסקנה הברורה והאמתית,"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", כיון שזה יחייב אותם לקיים את מצוותיו, ואם היינו אומרים להם שהבורא של העולם אינו מחייב את ברואיו לעשות שום דבר מיוחד, אין ספק שמיד היו עונים ואומרים, עולם כל כך נפלא ומסודר, בוודאי שיש לו בורא חכם מאוד שסידר אותו בסדר שכזה.

מדוע יש כוכבים?
אם נמשיך להתבונן על כדור הארץ שאנו חיים עליו, ומשום מה אינו נופל אפילו שאינו עומד על שום דבר כך גם מיליארדי הכוכבים שנמצאים סביבו שאינם זזים ממקומם וחלקם נמצאים במרחק של מיליוני שנות אור (כל שנת אור היא כתשע ביליון ק"מ), והשמש שמחממת אותנו ומאירה לנו, נמצאת בדיוק במקום הנכון ובזמן הנכון, ואם הייתה חלילה רחוקה יותר, מיד העולם היה קופא, ואם הייתה קרובה במעט העולם היה נשרף, כמו כן הירח שבלילה מקבל את אורו מהשמש, ומחזירו אל פני כדור הארץ, נמצא בדיוק במקום הנכון להאיר על כדור הארץ ולא באחד מכל מיליארדי הק"מ שמסביבו.

שאל אותי פעם יהודי, מדוע ברא השם יתברך, כוכבים במרחקים כאלו, הרי אין לנו שום הנאה מהם? השבתי לו כך, די בזה שיהודי אחד בעולם ישמע שיש כוכבים במרחק כל כך גדול, ויישא עיניו למרום ויאמר, "אבא שבשמים, אתה באמת גדול!". רק בשביל יהודי אחד שיתפעל מגדולתו של הבורא, ברא הקב"ה אין ספור כוכבים, ובמרחק שכזה.

לאן נעלם החזון איש?
כמו כן, אם נתבונן על פרח קטן, במרקם העלים והצבעים המדהימים שלו, ואיך שהוא יוצא מהאדמה ירוק ויפה, ושהעלים שלו ניזונים מקרני השמש, בתהליך שקרוי פוטוסינתזה, ממש כמו האנרגיה הסולרית שרק בדורנו השכילו להבין אותה, אין ספק שנבין מיד ונאמר יש בורא לעולם שאין קץ לחכמתו.
מספרים על החזון איש זצ"ל שיצא פעם לטייל ברחובה של עיר לצורך בריאתו, ומשבושש לחזור יצאו בני ביתו לחפש אותו, ומצאוהו עומד על יד פרח וממלמל:"מה רבו מעשיך השם כולם בחכמה עשית". ומאז דאגו לשלוח איתו מלווה.
כתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה, שמתוך התבוננות בנפלאות הבריאה ובחכמה האדירה שטמונה בה,ניתן להגיע לידיעת ואהבת הבורא יתברך.

אבטיח רקוב, או עסיסי?
אני מרגיש צורך לספר לכם קוראים יקרים, על מה שאני מרגיש בזמן אכילת פרי הנקרא אבטיח, כאשר אני רואה את הצבע האדום המרהיב,ומרגיש את המרקם הספוגי עדין, ומריח את הריח הנפלא, וכמובן טועם את הטעם המשובח. אני מרגיש רצון עז לעמוד ולרקוד ולהלל ולשבח את הבורא יתברך, על יצירת המופת של הפרי המדהים הזה שבעצם הוציא אותו השם יתברך מתוך גרעין שנבט באדמה עד שהתקלקל, ומתוכו צמח לו אבטיח חדש ועסיסי.
קוראים יקרים,
אם חתיכה אחת של אבטיח בכוחה להראות לנו את מציאות הבורא יתברך ואת חכמתו, כמה יכולים אנחנו להתחזק בידיעת מציאות הבורא, ובאהבה אליו יתברך. אם נתבונן כך בכל פרי שאנו אוכלים ובכל פרח ועץ שאנו רואים, וגם בשמש שמאירה בגוון כל כך יפה, לאחר התבוננות שכזו בוודאי שתכנס בליבנו ידיעת מציאות הבורא ואהבה אליו יתברך.

מדוע אנו מברכים?
כה חשוב היה הדבר בעיני חכמינו ז"ל, עד שתיקנו ברכה מיוחדת על כל אחת ואחת מנפלאות הבריאה: ולכן כשרואים הר גדול או את הים הגדול, מיד צריכים לברך "שכוחו וגבורתו מלא עולם" וכן כשרואים חיות ובהמות יפות, צריכים לברך ולהלל להשם יתברך "שככה לו בעולמו" וכו', והסיבה לכך, כדי שנעצור, נתבונן ונראה את הבורא יתברך מתוך הבריאה הנפלאה, וכמו שאמר רבי עקיבא "כשם שכשאתה רואה בניין יפה, מתוך יופיו של הבניין אתה מבין את חכמתו של האדריכל, כך מתוך יופיו של העולם אתה מבין את חכמתו של בוראו.
לסיכום: כדי ל"דעת" שיש בורא לעולם צריך בסה"כ להתבונן ביצירות הנפלאות שלו שסובבות אותנו בכל רגע,ולשאול את עצמנו: "מי ברא אלה"? והתשובה מיד תקפוץ מאליה: "האלוקים ברא את כל אלה"!!! ובנוסף ניתן להבין מתוכם את גדולתו וחוכמתו הנפלאה של האלוקים,
ולכן הרשה נא לי יהודי יקר להמליץ לך לעצור את מרוץ החיים לכמה רגעים ביום,ו להתבונן בבריאה שסובבת אותך, כדי לראות את השם יתברך ואת גדולתו, ועל ידי כך תזכור תמיד שיש בורא לעולם שמלווה אותך בכל עת, ומחיה אותך בכל רגע.

מתוך הספר 'יגל ליבי'