Menu
מאמר מאת הרב יגאל כהן שליט"א.
אנשים רבים מרגישים בעצמם שלא זכו לחכמה מרובה, "מה כבר ייצא ממני?" אומרים לעצמם, "הרי אני לא זוכר אפילו מה שלמדתי אתמול, אם כך למה לי להשקיע בלימוד התורה, הרי גם כך לא אזכור כלום, אולי מהבן שלי ייצא משהו".
כך שמעתי פעמים רבות תשובה לשאלה "מדוע אתה לא בא ללמוד"? , ואני מחזיר להם בתשובה, יהודי שיודע שהבורא יתברך מחייה את האדם בכל רגע מחדש, מבין שזיכרון האדם בידו יתברך ואם תפנה אליו בתחנונים, שיפתח ליבך בתורה ותאמין באמונה שלימה שבידו של הבורא יתברך לפתוח לך מעיינות חוכמה ברגע אחד, תראה ישועות גדולות.
יהודי שמאמין ויודע שביד הבורא יתברך לפתוח לו שערי חכמה, ללא הגבלה כמו שאנחנו שומעים על גאון גדול שיודע את כל התלמוד בעל פה והשולחן ערוך שגור על לשונו, מדהים את כולם בעוצם ידיעותיו וחריפותו, צריך המאמין לדעת שאף לו עצמו הבורא יתברך יכול לתת חכמה אדירה כעין זו,
וכל שעלינו לעשות זה לשכנע את הבורא שאנחנו נהיה שליחים טובים להשתמש בתבונה בחכמה אדירה שכזו. על ידי תפילה ותיקון מידת הענווה, מפני שפעמים רבות רוצה הקב"ה לתת לנו חכמה רק מאחר שיודע הבורא שחלילה יגבה ליבנו ברגע שנקבל חכמה יתרה ולכן מונע מאתנו את הדבר, אבל ברגע שנבין את אפסותנו, איך נתגאה על מתנה שקיבלנו בחינם. כך ננהיג את עצמנו לנהוג במידת הענווה או אז נזכה לחכמה מידו המלאה והרחבה של הבורא יתברך.
פעמים רבות שאלתי בשיעור מי מהנוכחים מאמין שיכול להגיע בדרגה לחכמתו של מרן רבנו עובדיה יוסף זי"ע. בדרך כלל מתוך עשרות של משתתפים מרים אחד את ידו, מדוע אתם לא מאמינים? שאלתי את הציבור, הגזמת כבוד הרב, הייתה התשובה. לרב עובדיה היה זיכרון מדהים ויכולת להעמיק בסוגיות, המרחק בנינו לבינו רב מידיי, בזה באמת טמונה שאלת האמונה האם הבורא יתברך לא יכול לתת לנו חכמה אדירה עד אין קץ? "היפלה מהשם דבר".
מתוך הספר 'יגל ליבי'
