מאמר מאת הרב יגאל כהן שליט"א
אבא עשיר ואוהב, מאוד ישמח לדעת שבנו אהובו חושב עליו כל הזמן, ובכל בעיה שבנו נתקל בה מיד חושב עליו כפתרון לצרותיו,
בזה מבין האב שהבן סומך עליו, כך גם רוצה השם יתברך שנחשוב עליו כל הזמן.
כמו שהעיד על עצמו דוד המלך "שיוויתי השם לנגדי תמיד", ועצם האמונה היא מצוות עשה מהתורה כמו שמביא הביאור הלכה בסימן א, "ואם רק נשכיל לחשוב על השם יתברך כפתרון האמתי לכל בעיה אזי בזכות המחשבה יושיע אותנו הקב"ה מכל צרותנו".
אביא דוגמא לזה,
לפני כשתיים עשרה שנה נתבשרנו שרעייתי מעוברת בתאומים. במהלך בדיקה שגרתית אמר לנו הרופא שלאחד העוברים יש מום קשה מאוד בלב ואין לו סיכוי לחיות, ושלח אותנו לבדיקה מקיפות. הגענו לבדיקות בבית חולים שהתבצעו ע"י שני פרופסורים בעלי שם עולמי בנושא. הם עברו על הבדיקות וצילומי האולטרסאונד, ושניהם אמרו באופן חד משמעי שלעובר אין סיכוי לחיות "חמש דקות מחוץ לרחם", ולכן המסקנה שצריך להפילו חלילה.
יצאנו משם אני ורעייתי בהרגשה קשה מאוד ובעיקר בקושי באמונה שהבורא יתברך יכול לפתור את הבעיה הקשה שנקלענו אליה.
חזרתי לבית המדרש ומיד פתחתי את הספר הנפלא "חובת הלבבות" בשער הביטחון, והרגשתי איך שדבריו שם הם כמו מים קרים לנפש עייפה, לאט לאט הבנתי שיש בורא לעולם שבידו נפש כל חי וברצונו נותן חיים ואין שום מעצור בידו מלעזור ברגע אחד ולרפא את העובר,
הבנתי שעיקר המאמצים שלי צריכים לפנות אליו יתברך בתפילה, בצדקה ובבדיקה מעמיקה במעשיי, במה אני צריך להשתפר. וכך בכל אותה התקופה התחזקנו באמונה בבורא שיכול לפתור הכול. כמובן שפנינו גם לרבנים וצדיקים שיתפללו בעבורנו ובדקנו אני ורעייתי במה אנחנו צריכים להשתפר, וכך עברו החודשים…
עד שנקבע תאריך לניתוח הקיסרי כשמתאמים עם חדר ניתוח לב שיהיה מוכן כדי להכניס מיד את התינוק לניתוח מידי ודחוף ולנסות להצילו ולהאריך את חייו במעט. בעודי עומד מחוץ לחדר הניתוח וקורא תהילים, יצאה אליי אחת האחיות עם תינוקת בידיה ואומרת "מזל-טוב" זו בת, שברוך השם נולדה בריאה ושלימה, והמשיכה איתה לחדר תינוקות, התרגשתי מאוד אבל עיקר מחשבותיי היו עם התינוקת השנייה.
והנה לאחר כמה דקות יוצאת אחות נוספת והתינוקת השנייה בידה והיא אומרת "מזל טוב " עוד בת, ואני עומד ומשתהה!
הרי הם אמורים להריץ אותה לחדר ניתוח לב ומדוע הם מוסרים לי אותה??
לאחר בירור קצר הבנתי שהילדה נושמת בכוחות עצמה וכרגע אין צורך בניתוח, לקחתי את ביתי שדמעות זולגות על לחיי, כשמחשבה עיקרית עוברת במוחי, תודה לבורא יתברך ששומע את תפילותיי ולא עזב אותי גם ברגעים קשים כאלו, פשוט תודה!
במהלך השנים האחרונות, פעמים רבות נגשו אלי נשים מעוברות כשבפיהם בקשה להתפלל על עוברים שהרופאים אומרים שיש סכנה בריאותית, מום קשה, תסמונת דאון ועוד דברים קשים אחרים, והמכנה המשותף לכולם היה הרגשת הביטחון שהרגשתי בעת שהתפללתי עליהן וסיפרתי להן על ביתי היקרה, וגם אצלם אין מעצור מהבורא יתברך לרפאות את העוברים, ללא יוצא מן הכלל, ברגע אחד ממש! שהרי אני ראיתי את ישועתו בעיניים, או אז הבנתי שאין חוויה מחזקת יותר מאשר לראות בעצמך את ישועתו של הבורא. ברוך השם בכל המקרים שפנו אלי ויתרו ההורים על ההפלה שנתבקשו לעשות וזכו בילדים בריאים ושמחים.