Menu
החופש בסיומו, כל אחת עם סף הסבלנות שלה עד כה.. כולן מחכות לתחילת השגרה. כל אחת במהלך הקיץ ניסתה למצות את הזמן כמה שניתן עם עולליה המתוקים, להעביר עוד יום ועוד רגע עם עוד אטרקציה, ציורים, נופש, יצירות מקוריות, משחקים, יציאות לפארקים וכדומה…
כולנו כולל הילדים מחכים לשגרה, כמה שנוקשה ופחות מהנה אך עדיין מבורכת ומשליטה אדון על החופשיות.
בין הזמנים זהו זמן מבורך בהחלט לבלות עם המשפחה ולשמור על הקן המשפחתי חם ואוהב. על הילדים הבוגרים צריך לשמור מכל משמר שהולכים לבתים של חברות / חברים, לבדוק לפני לאן שולחים אותם.
ההשפעה היא מהירה ומספיק ביקור אחד קצר במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון בכדי שיחלחל לילד משהו לא טהור שהוא יכול שנים לאחר מכן לחפש אחר הנאה רגעית מוטעית שחווה בבית חבריו. לעומת זאת אם נבחר לראות את החיובי שבחיים, ישנם בתים שדווקא כן כדאי ללמוד מהם נחת ושלווה, שמחה ורוגע גם בימים שכולם בבית מחפשים תעסוקה.
אף אחת לא רוצה שילדיה יאמרו ששם "כיף יותר כי האמא מכבדת את האבא יותר" או "כי אין שם צעקות", "כי אמא מחייכת ומנשקת את הילדים גם אם הם שברו כוס" , כולנו רוצות להיות מהבתים הנערצים ולא מהצד השני. אז בין כל היצירות והמשחקים, הבריכות והנופשים, הבלגן והסדר המתבקש – לא לשכוח! לשמור על אוירה נעימה בבית, לא להקשות על הילדים ללא סיבה, להוריד טונים זו עצת חובה. בייחוד עכשיו שהילדים סופגים את אמא הרבה שעות ורואים אותה כמות שהיא, לעיתים עייפה, עצבנית, חסרת סבלנות – לגיטימי ומתבקש, אך אל תשכחי שהילד לומד ממה שהוא רואה ולא ממה שמנסים בכוח ללמד. אז גם להיות עייף וחסר סבלנות הוא צריך ללמוד ממישהו, את הדרך להתמודד עם חילוקי דעות בצורה נעימה ונשמעת עדיף שילמדו מהוריו ולא משכניו… אם נצעק לא נוכל לומר "אל תצעק", אם נדבר חס ושלום לשון הרע או רכילות לא נוכל לחנך את הילדים אחרת, הם רואים את האמת.
לא צריך ללמד אותם, הם לומדים בשידור חי. כך בכל ההנהגות הטובות והפחות, הילדים מחקים את הוריהם ואת התנהגותם דווקא ברגעים שאנחנו לא שמים לב, ברגעים הכי לא צפויים. שיחות החינוך לא מועילות אם ישנה התנהגות סותרת בפועל. וברגע הנכון ללא ביקורות ומגננות, אין לנו מושג מה יכולים לפעול חיבוק ומילה חמה של אמא. דמייני לעצמך אותך ילדה מתבגרת בגיל מרידה – מה היית רוצה שאמך תגיד לך באותה שעה? נשים את עצמנו לרגע בנעליהם של ילדנו.. בכל גיל שהוא – איזו מילה תעודד ותכיל אותם? כל ילד הוא נשמה טהורה שחוצבה מתחת כיסא כבודו של מלך מלכי המלכים, הוא יקר ואהוב בעיני הקב"ה ואת קיבלת את הנשמה הזו כפיקדון.. האם אנחנו שומרות על הילדים במחשבה כזו? האם אנו עוצרות את דהרת היומיום ויושבות או מטיילות עם כל ילד בנפרד ומדברות על ליבו, עד כמה הוא אהוב, שתמיד נהיה איתו בכל דרך שיבחר והחשוב מכל – עד כמה הקב"ה גדול ואוהב אותו ושמח ממנו! שיחה כזו יכולה לשנות לילדים את התפיסה לכל החיים, מתוך חיבוק ואהבה יוצאים מילים הלב שנכנסים (ביום מן הימים) ללב ואף פעם לא מתוך כעס ושיפוטיות.
שנזכה לגדל דור ישרים מבורך עם הרבה סיעתא דשמיא
הכותבת מדריכת כלות ויועצת זוגית
