ראש של כל השנה

ראש של כל השנה
ביום הראשון של ראש השנה, אומר הרב פינקוס זכר צדיק וקדוש לברכה, השכל נפתח, האדם מתלהב. הוא מכיר שיש בורא לעולם ורואה דברים שמעולם לא חשב עליהם. מה אם כן עליו לעשות? להיות יהודי טוב, להיות ילדה טובה! אם את רוצה שנה טובה, פרנסה טובה, נחת מהילדים, בריאות וכו' – אין מה לעשות, עלייך להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד קשה. ביום השני מתחילה סוגיה אחרת, והיא: "החביבות" – "חביבין דברי סופרים"! יום זה הוא המשך ועלייה ליום הראשון, ומונחת בו תוספת של חביבות. בקדמונים מצינו לשון, שהיום הראשון הוא בבחינת "אחור" והשני הוא "פנים אל פנים". כמו שמצינו בכרובים שהיו בבית המקדש, שיש מצב של "פנים אל פנים" – שהשכינה וישראל הם בחביבות של הארת פנים, ויש מצב של "אחור" – "מצדדי אצדודי" (ב"ב צט ע"א). ואם נשאל: מה מצבם של הכרובים כיום? האם הם "פנים מול פנים" או "מצדדי אצדודי"? התשובה פשוטה: כלל ישראל נמצאים בגלות, והכרובים גם הם כביכול גלו ממקומם ונפרדו. העבודה שלנו הינה לקרב את הכרובים, שהקב"ה ישכון בביתנו. ביום הראשון של ראש השנה משיגים התחדשות, רוצים לקיים את התורה ומצוותיה בשלמות, אך היום השני הוא רתיחה של אהבה. "פנים אל פנים" – פירושו כמו שני אנשים שמסתכלים אחד על השני, העיניים אל העיניים, הפה אל הפה, והאוזניים אל האוזניים. אבל "מצדדי צדודי" זה כבר משהו אחר לגמרי, לא מביטים ישר בעיניים, אלא פוזלים הצידה.. לדוגמא: יהודי אחד, מהדר במצוות, יוצא מביתו השכם בבוקר כשהוא עטוף בטלית ותפילין, עובר ליד תיבת הדואר, ומבחין שמציץ ממנה העיתון היומי. הוא אומר לעצמו: "אבדוק רק את הכותרת הראשית!" זוהי הליכה הצידה. הצצה קטנה זו עלולה לקלקל לך את כל סוגיית "פנים אל פנים". ולא מדובר כאן על קריאת דברים אסורים, חלילה, אלא עצם ההצצה הקטנה היא כבר מבחינת "מצדדי צדודי". תתארי לעצמך שאת גרה בירושלים ואמך גרה בבני ברק והנה בוקר אחד את מתעוררת משינה, פותחת את העיניים ולפתע היא עומדת מולך. האם לא תאמרי לה בשמחה "שלום"?! יהודי קם בבוקר, את מי הוא רואה? את הקב"ה! לכן מיד הוא אומר: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים…" אבל ישנם אנשים שלא רואים את הקב"ה. הם מיד מסתכלים הצידה ורואים כוס קפה ועיתון. הם לא פונים אל "פנים מול פנים". זו לא עבירה ח"ו, אך כשקמים בבוקר לפני הכול צריכים לראות את הקב"ה. אח"כ מגיעים לכיור, ושוב הקב"ה לנגד העיניים – "ברוך אתה ה'.. על נטילת ידיים". זהו עניינם של עשרת ימי תשובה – לקנות את מדרגת "פנים מול פנים". ואיך קונים זאת? ע"י התחדשות. לעצור ולהתבונן: ממי זזת הצידה? מי מביט לך בתוך העיניים, מי מנשק אותך בפיך? עם מי אתה כביכול מתחבק! הרב פינקוס זצ"ל ממשיך ואומר שלדעתו זו הבעיה של הדור, שאנו עושים הכול בצורה 'מקצועית', לא מחנכים את הילדים לקבל את השייכות הרגשית, לאהוב את ה' יתברך, את התורה והיהדות. ומי אשם בזה? המצב שישנם עיתונים כשרים, משחקי מחשב כשרים וחדשות כשרות, הכול כשר! הקב"ה אומר: "המדבר הייתי לישראל"?! האם כל כך משעמם לכם?.. הרי יש לנו את פסח, שבועות, סוכות.. את השבת.. גוונים נפלאים ביהדות המתוקה! ואנחנו מחפשים ריגושים בחוץ? זוהי העבודה של ראש השנה, להתחיל מחדש את יסוד היהודי, לחיות עם הקב"ה אחד מול השני. בהמשך מגיעים ליוהכ"פ ולאחר מכן זוכים להיכנס לסוכה, לקבל כביכול חביקה מהקב"ה, ומקיימים את מצוות חבטת הערבות שהיא כביכול נשיקה מאיתו יתברך. אבל כדי לקבל נשיקה, מוכרחים להיות עם הפנים ישר, כי אם אדם מביט הצידה, איך כביכול יוכל הקב"ה לנשקו?? יזכנו הקב"ה להגיע לרוממות מעלת "פנים אל פנים" כדי שנוכל לחבוק את הקב"ה, ונזכה ל"ישקני מנשיקות פיהו" – נשיקת פנים אל פנים, שכולה אהבת ה' יתברך לישראל וממנה יושפע שפע רוחני וגשמי לכל השנה, לנו ולכל עמו ישראל!