"אם תעירו את האהבה" – האם אהבה נרדמת?

שניים כאחד,
כל אמא, ובמיוחד אמא בדור שלנו, רוצה שהילדים שלה יהיו ילדים טובים. בעלי מידות טובות. שמחים ובריאים. בעלי ביטחון עצמי, בעלי ערך עצמי, עמוד שדרה, לא נסחפים על ידי הרוחות הנושבות ברחוב..
הדבר הראשון שמובן לכולם, זה שאין שום ביטוח שמבטיח זאת. זאת אומרת, אין שום נוסחה בדוקה שמביאה ילדים טובים ובריאים. רק הקב"ה, שברא ומהווה את כל היקום בכל רגע, סלל מששת ימי בראשית לכל נשמה ונשמה את המסלול שלה, רק הוא יודע מה מצפה לכל ילד ומהי הדרך הנכונה והטובה ביותר עבורו (גם אם כלפי חוץ זה לא נראה לנו טוב).
אנחנו רק עושים השתדלות, לומדים, משתדלים ומנסים בכל כוחנו לא להרוס.. לא לקלקל את הנשמות המתוקות שהופקדו בידנו. חשוב לא להתייאש, לדעת שיש לך את הכוחות, גם אם זה נראה שאין לך יכולת להתמודד עם חינוך הילדים, תמיד תנסי להחמיא לעצמך ולתת פידבקים חיוביים כי עצם זה שאת פה, זה כבר הרבה. הנוכחות של אמא היא לא מה בכך.
אם היינו יודעות עד כמה שלום הבית משפיע על חינוך הילדים, היינו משקיעות את כל כוחנו ומאמצינו להשתפר דווקא בנושא הזה. אשה שלוקחת על עצמה להתאחד עם בעלה, במחשבה, בהרגשה, לסמוך על הבעל ולתת לו את המקום שלו. את הכבוד שלו, היא תצליח מאליו בחינוך הילדים.
מרגע שאישה נהיית אמא, בטבעה הילדים הופכים להיות ראשונים בסדר העדיפויות, האהבה אליהם היא בלתי ניתנת לשליטה, היא טבעית מרגע שנולדו. אך אהבה והשקעה בבעל זה שונה, זו אהבה שצריך לעבוד בעבורה. נאמר "אם תעירו את האהבה" – האם אהבה נרדמת? כנראה שכן.. אז מה עושים? עובדים, משקיעים, לא מפחדים ולא נלחצים. עושים מעשים חיצוניים שמעוררים את הלבבות, שימשכו את הלב אחריהם.
משקיעים בשלום בית, מכבדים את הבעל ונותנים לו את מקומו "בכיסא הנותן" – תני לו לתת לך. לא מתבלבלים ושוכחים את הבעל ומשקיעים רק בילדים..
ילדים שגדלים בבית שההורים הם אחד, הביטחון העצמי שלהם נוסק, וילדים שגדלים בבית שההורים הם שניים, לכל אחד דעה משלו, כל אחד מתעקש על שלו, רבים מול הילדים, אין החלטות חד משמעיות, אלא מתווכחים ולא מסכימים, הביטחון של הילדים יורד למעמקים. אין להם אדמה יציבה תחת הרגליים.
וישנם גם זוגות שמאוד משתדלים, אך בליבם הם אינם מסכימים אחד עם השני, ז"א האישה יכולה לזלזל בליבה (ולרוב גם בפרצופה) כאשר הבעל אומר משהו לילדים. אתן חושבות שהילדים לא מרגישים את המלחמות הסמויות הללו בין ההורים? (שכאשר אמא לא נמצאת, פתאום מותר משהו שכשהיא כן נמצאת הוא קו אדום..)
הדואליות הזו מסבכת את הילד, הוא לא יודע מה מותר ומה אסור, ויותר מכך, הוא יודע מי הוא זה שמתיר, ומי הוא זה שאוסר.. ולפי זה הוא מחליט את מי לשאול. הבעיה היא, שהילדים לא מקבלים קרקע יציבה, ובסוף יצטרכו לבחור בעצמם את מה שמתאים להם בחיים. הם לא יגדלו עם ערכים ברורים וחד משמעיים.
תוכלו לבדוק זאת בביתכם, אם לדוגמא אתם ממש מקפידים על צחצוח שיניים, אז גם אם בא לכם או לא, זה נהיה חלק מהילדים, וילווה אותם גם הלאה. אבל אם קריאת שמע זה פעם כן, פעם לא, אז כך זה יראה. לא טבוע בילדים. כמובן שמעבר למעשה צריך להסביר את טיבו בכדי להטמיע אותו כערך חינוכי. אבל כאשר אבא ואמא הם לא אחד, הרבה הרבה יותר קשה ללמד את הילדים כל דבר, וכך גם הביטחון שלהם מעורער והרבה יותר קל להם למצוא בחוץ יציבות מדומה. ברגע שבבית יש יציבות, אחדות, חום ואהבה, אוירה נעימה.. הילד יאהב להיות בבית, הסביבה בחוץ, בעזרת השם, פחות תקרוץ לו.
לרכישת הספר "תוכו רצוף אהבה" מאת מחברת הטור: 058-3266571