היכן שנגמר השכל – שם נמדדת האמונה

כל יכול
כאשר אדם בוטח בקב"ה ובעוד מישהו זולתו, הקב"ה מניח את אותו אדם ביד מי שבטח בו.
כאשר אנו הולכות לעבודה וחושבות שהמשכורת שלנו היא ביד המעסיק, הקב"ה מניח אותנו ביד המעסיק.
כאשר אישה הולכת לרופא וחושבת שהתרופה באה ממנו – הקב"ה מניח אותה ביד הרופא והתרופה.
הקב"ה הוא מעל ההיגיון והשכל הטבעי. הוא כל יכול.
רק בדברו מתרפאת מחלה לא עלינו ורק בדברו מגיע כל שקל לאדם.
אין תזוזה בעולם בלי החלטתו של מלך מלכי המלכים.
כאשר נפנים ידיעה זו יהיה לנו קל יותר בכל תחומי החיים.
הידיעה שאנחנו לא מחליטים מאומה היא הקלה, בדרך זו אין מה לדאוג ממה שיהיה.
הקב"ה דואג לנו ואוהב אותנו אהבה אינסופית, כל הייסורים הבאים על האדם הם לאחר שיקול דעת והחלטה של ריבונו של עולם שזהו הדבר הכי טוב בעבור אותו אדם, אין טעויות.
המעסיק לא יחליט כמה משכורת נקבל החודש אלא השם בכבודו ובעצמו קבע בראש השנה כמה נקבל בחודש פלוני.
השתדלות אנו חייבים לעשות, כל אחד ברמת בטחונו.
ישנם אנשים שיושבים בכולל ולומדים תורה כל היום ואנשים רודפים אחריהם לתת להם כסף, וישנם שעובדים קשה כמו חמורים ולא סוגרים את החודש.
האמונה של היהודי היא הקובעת כמה יהיה לו, האמונה שלמרות שלפי דרכי הטבע המשכורת היא 1,700 ₪, הקב"ה הוא כל יכול וייתן יותר.
אין ספק שהקב"ה רוצה לתת לכל יהודי את הכי טוב שיש, אפילו יותר ממה שהוא רוצה לעצמו. אסור להגביל את יכולותיו של השם יתברך. כאשר אנו מאמינים בו הוא מוכרח לעזור לנו.
נפנים לליבנו שריבון העולם הכול יכול הוא אבא שלנו שאוהב אותנו.
הוא יכול לפקוד עקרות, לרפא חולים, לזווג זיווגים. הוא יכול לגרום שהילד יירגע ולא יצטרך רטלין, יכול לסדר שהבעל יוריד את הטונים, שהחברה לעבודה תפסיק לדבר עלייך מאחורי הגב, הוא יכול לגלגל שתזכי בלוטו.
כל מה שקשה לנו להאמין שיכול להשתנות הוא יכול לעשות פשוט כי הוא כל יכול.
בדיוק היכן שנגמר השכל שם נמדדת האמונה של היהודי.
כשדברים טובים באים על האדם קל להאמין, אך בחושך בזמן ניסיון כשנגמר השכל ולא מבינים כיצד אפשר לפתור את הבעיה – בדיוק שם נמדדת האמונה.
שם בוחנים האם תחזיקי עוד קצת בחבל הדק של האמונה ותדעי שהכול ממנו יתברך באהבה או שתחפשי מישהו אחר להישען עליו.
מי שמאמין מעל הטבע ינהגו איתו מעל הטבע.
כאשר יהודי מאמין באבא שלו שיושיע אותו מעל הטבע הקב"ה לא מאכזב, הוא חייב להושיע בזכות האמונה התמימה של היהודי.
רבי זושא צעק "טאטא אני רעב" בכל יום, כל פעם שהשמש שלו שמע שהוא צועק להשם הביא לו ארוחת צהריים. באחד הימים השמש אזר אומץ ואמר לרבו שמהיום הוא לא מביא לו יותר את הארוחה ונראה איך יסתדר כעת.
רבי זושא לא נלחץ וידע שהקב"ה ידאג לו ממקור אחר, וכך היה בדרך פלא.
רבי זושא לא שם מבטחו באף בשר ודם וידע כי כולם הם שליחים וצינורות המעבירים את השפע מבורא העולם, וגם ארוחת צהריים יכולה להגיע ישירות מידיו של הקב"ה.
רבי זושא לא שריין ארוחת צהריים בצד שתחכה למקרה שהקב"ה לא יענה, הוא האמין באמונה שלמה שהקב"ה יכול לתת לו אוכל ישירות וכך היה.
האמונה צריכה להיות מוחלטת, כן ללכת לרופא כשצריך אבל לדעת שהרפואה מגיעה רק מבורא עולם, לא מהתרופה ולא מהרופא. כך בכל תחומי החיים.
הקב"ה לא יעשה מעל הטבע למי שמאמין רק בטבע.
אדם שמאמין שרק אנטיביוטיקה מרפאת חיידק כך יהיה לו, ואדם שמבין שכוס מים יכולה לרפא בדיוק כמו אנטיביוטיקה משום שהקב"ה מחליט מי ירפא ומתי יעבור החיידק – כך יהיה לו.
בדוק ומנוסה.
שנזכה להידבק באבא שלנו שאוהב אותנו כל כך ומחכה לשפוך עלינו שפע טוב…
לרכישת הספר "תוכו רצוף אהבה" מאת הכותבת: 058-3266571