בדיכאון?

מעגל חסדים

 

ישנם אנשים שהקב"ה ברא אותם עם נטייה לעצבות, נטייה להתבכיין ולראות את חצי הכוס הריקה. תמיד כשתשאלי אותה מה שלומך, היא תענה בטון רוטן שיהיה בסדר, או תתחיל לספר את מה שטעון שיפור בחייה.

הרב הגאון יגאל כהן שליט"א, אומר שהקב"ה ברא אותנו עם נטיות מסוימות. כל אחד עם העניין שלו. יש כזה דבר אדם עם נטייה לדאון, לדיכאונות.. נכון. אבל זה חד משמעית לא פותר אותו מלעבוד על זה.

זה שיש לך נטייה כזו או אחרת, לא פותר אותך משאר המצוות. זאת אומרת, אם יש לך נטייה לראות את השחור שבחיים, את עדיין חייבת לעבוד קשה בשביל להיות בשמחה, לדון לכף זכות.. וכל מה שצריך בכדי לקיים את מצוותיו של הקב"ה בעולם.

לא יכול להיות שהקב"ה בורא אדם שלא יכול לקיים את כל התורה בשלמותה, גם אם יש לאדם נטיות מסוימות, השם ברא אותם בו לכתחילה. לא בדיעבד. ולכן, דווקא עם הנטיות הללו מוטל עלינו להתגבר ולעשות את רצון השם. לא רק לשבת ולהתבכיין על מר גורלנו שיש לנו נטיות כאלו בנפש..

במקרים שהנטייה הטבעית היא למטה, העבודה יותר קשה אבל בהחלט בהחלט אפשרית. וכשעושים זאת בשתי ידיים יש מכך סיפוק עילאי ושמחה אמיתית, יותר מאשר שזה מגיע בקלות ובטבעיות ללא עבודה מאומצת.

אמרה לי פעם מישהי, שהיא רשמה מכתב טרוניה (תלונה) לבורא עולם, כתבה לו למה יש בחייה כך וכך.. ופירטה כל מיני דברים שפחות נראים לה טובים בחייה. והיא הרגישה עם זה מאוד טוב, כך היא אמרה, היא פרקה מעליה את מטען הטענות שהיה על ליבה. בחזרה אמרתי לה שאני חושבת שהרב שלי היה אומר על כך, שזה מאוד נחמד, אך האם היא גם כתבה מתישהו מכתב תודה לבורא עולם? כי נכון, לפעמים נחמד לאדם (במיוחד לאישה) לשחרר קיטור, אבל האם אנחנו יודעות באותה מידה (אם לא יותר) להודות על הקיים? לראות את הטוב ולהודות עליו?

וגם אם את לא מורגלת בכך – זו חובה! להתרגל ולתרגל, גם אם לא זועק לך מול העיניים אז תחפשי טוב טוב – מה חיובי בחייך ותתחילי להודות על כך! כי זה לא מובן מאליו!

גם אם נטייתך לראות שחור – בשבילך! תעבדי על זה! בשביל הסביבה שלך, טיפה תתחילי לשנות, לאט לאט, לא בבת אחת. תתחילי בלהסתכל כל יום כמה דקות על מה שכן יש לך, ותתחילי בדברים שהכי נהיו מובנים מאליהם. ובשלב השני, פשוט תגידי תודה. על כל דבר קטן. זה מביא כל כך הרבה טוב…

נדע כולנו! זה לא מובן מאליו ללכת, יש אנשים רבים על כיסא גלגלים, יש אנשים שבשביל להכניס אותם לאוטו הם צריכים עזרה של 2 אנשים לפחות, יש אנשים שיש להם כאבי רגליים או ברכיים שהם לא יכולים לדרוך על רגל עד לניתוח הבא, ויש גם אנשים שלא רואים… בכלל. ויש אנשים שרואים מאוד מטושטש ומחפשים מזור לבעייתם. ומוכנים לשלם את כל הונם בשביל שמישהו יחזיר להם את אור עיניהם. ולצערנו הרב, הרשימה עוד ארוכה…..

יש כל כך הרבה מקרים מצערים, ובעיות לא פשוטות שאנשים עוברים בדור הזה, אם בבריאות, אם בפרנסה, אם בזיווגים, בילודה, בשלום בית, בבעיות נפש.. לא פשוט בכלל.

ולכן כל אחת – ובאמת מדובר על כל אחת ואחת – במקום שהיא נמצאת בו, במשבצת שבה היא דורכת כעת, גם אם את חלילה נמנית מהרשימה שיש לך קושי גדול מאוד כרגע, עדיין, תמיד יש מצבים גרועים יותר, ותמיד יש אצל כל אחת כל כך הרבה חסד שהשם שופך עלייך כרגע… אין כזה דבר שלא.

נדרש מאיתנו רק לפקוח את העיניים. משמע, להסתכל סביב ולראות מה טוב. להגיד אותו בפה, להודות עליו יום יום לבורא עולם, להבין שהוא לא מובן מאליו, וכך לאט לאט מרחיבים את מעגל הטוב.

ראיית הטוב והודיה עליו מזמין עוד ועוד חסדים ודברים טובים.. כך הקב"ה שמח לתת לאדם, שמודה ורואה את הטוב ולא רק מתלונן על הקושי.

זה הכלל – כשמתלוננים מרחיבים את מעגל הצרות, שמודים מרחיבים את מעגל החסדים. תנסו!

לרכישת הספר "תוכו רצוף אהבה" מאת מחברת הטור: 0548491930