דגים מרוקאים

הדגים המרוקאים

שימי לב למתחולל בתוכך, השתדלי בכל רגע, אך תתחילי לעשות זאת בתחילת או סוף כל יום..

תני את תשומת הלב שלך למתחולל בפנים.. מה אני מרגישה עכשיו? כועסת? עצובה? עצבנית? או – שמחה? מתרגשת? אוהבת? מה קורה שם בפנים? הרגע.

ותשימי לב לזה, תרגישי את זה, תחושי את הרגש שמציף אותך כעת – ותני לו ביטוי. תני לו מקום. זה בסדר לפעמים גם להרגיש רגשות שליליים יותר. רק תדעי מה הוביל אותך לכל רגש, מה מוביל לטוב שיש בך ומה לצדדים הפחות…

אחר כך, בשלב הבא, ננסה לחשוב מה משמח את השם ומה פחות. איזה רגשות ואיזו התנהגות שנובעת מהרגשות משמחת את בורא עולם ומקרבת אותי לתכלית, ואיזה לא.

אבל במאמר זה נדון בגורמים שהביאו אותנו למצב הזה.

השלב הראשוני חייב להיות, זיהוי. לדעת בכלל מה אני מרגישה.. השלב השני, לדעת למה אני מרגישה כך.

לא תמיד יש קשר ישיר בין השניים.

הילד עיצבן אותי, אני מגיבה בכעס ועצבים – אך לפעמים (אולי ברוב הפעמים) זה בכלל קשור למשהו שהיה עם הבעל, מקודם, והוא בכלל לא יודע שהוא בסוד העניינים, שהוא הגורם לכעס מתמשך על בני הבית, שלא תמיד אשמים. ואחר כך את כועסת על עצמך שהגבת בצורה לא מידתית כלפי הילדים.

כשאת מזהה את המהלך הזה על עצמך, את יותר מודעת וזה כבר הרבה מהפיתרון.

 

כשאת יודעת מאיזו סיבה את עכשיו מרגישה את הרגש הזה, או פועלת בצורה מסוימת, את כבר תדעי להבא אם בא לך להגיע לאותו מצב, ואם לא – תנסי לשנות את התגובות או את הפרשנות שלך לעניין, וכך זה יגרור תוצאות פחות הרסניות.

לפעמים אנחנו מהצד רואות סיטואציה שמכעיסה אותנו, אף אחד לא יודע את זה, בקושי לעצמך את אומרת שזה מעצבן אותך. כי לפעמים זה נשמע ילדותי לכעוס מזה שהוא שאל את אמא שלו איך היא מכינה את הדג הטעים הזה.. אז את לא מודה בפני עצמך שזה הכעיס אותך, אבל אם תתבונני עמוק יותר, את תביני למה הפרצוף שלך החמיץ כל הערב. ולהיות מודעת זו מתנה.  

הבעיה בלא להיות מודעת זה שהכעס מתמשך בליבך, המרמור גדל ואז מוציאים את הכעס על כל הבא ליד.. בדרך כלל כמה שיותר קרובים, מקבלים יותר חיצים. ואת עם עצמך לא מבינה למה התגובות שלך כל כך קיצוניות? למה מכל דבר קטן את "מתפוצצת"? ואם תשחזרי את מה שקרה בשעות האחרונות (אם זה יותר מידי זמן, זה כבר חמור, כי המרמור מתמשך והורס הרבה בדרך), ופתאום תגלי שמשהו אחר בכלל עצבן אותך, כדוגמת הדגים המרוקאים, וכל היתר עלה על טורים רק בגלל זה…

מוכר לכן?

אז מה עושים? קודם כל, ברגע שאת מודעת לעצמך, את יודעת להצביע מה באמת הכעיס אותך.. מה הגורם ולא רק מהן התוצאות. גם אם הגורם הוא שטותי וזעיר, יכול להיות שאותך זה מאוד מכעיס או מעליב ומשפיע עלייך.

אז להיות מודעת זה כבר רוב הפיתרון. לאחר מכן, אני ממליצה כן לשתף, אם זה אפשרי ולא יפגע באף אחד, כן הייתי הולכת לגורם ישירות, ומסבירה מה שם הכעיס אותי, ואיך זה משפיע עליי לאורך זמן גם אם זה שטותי בעיניך… לפעמים עצם השיתוף בצורה מכבדת וטובה, פותר את כל הבעיה.

ואם אי אפשר לשתף באותו רגע, תמיד אפשר לומר, לאלה שאת עלולה להתפרץ עליהם, שאת כועסת מסיבה אחרת, ואת צריכה להירגע, את לא רוצה להוציא עצבים על אף אחד, ולכן תנו לי להירגע כמה דקות, ולעשות עם עצמך עבודה, להניח בצד את מה שהכעיס, לדובב את עצמך ולהסביר שזה רק בעיניים שלך והכל בסדר,  ולהמשיך הלאה…

יותר חשוב, שכאשר את רואה כבר משהו שמכעיס אותך מאוד, תשתדלי לא לקחת אישי. תנסי להבין שמה שאדם עושה מעיד עליו אישית, ולא עלייך, אל תתני לכל משב רוח להעיף לך את מצב הרוח.

יש דברים שהם לא שלך, לא אישית כלפייך.. תנסי לנטרל רגשות. לא להיפגע מהר מכל דבר.. יכול להיות שלא ראית או שמעת נכון, יכול להיות שלא התכוונו אלייך, בטוח שלא התכוונו לפגוע בך.. ומאוד יכול להיות שאת סתם נפגעת.. שזו פרשנות רק שלך. ואם תשאלי מישהו נטרלי הוא יראה את זה אחרת לגמרי. וזה מאוד עוזר בתגובות לאחר מכן. והכי הכי חשוב – תדעי תמיד שהקב"ה אוהב אותך בכל מצב! בכל רגע! הוא אבא שלך ששומע אותך מכל מקום…. שבת שלום!

לרכישת הספר "תוכו רצוף אהבה" מאת מחברת הטור: 0548491930