המעביר על מידותיו

בס"ד

המעביר על מידותיו

מי לא רוצה שיעבירו לה על כל פשעיה? אף אחת מאיתנו לא מושלמת ויכולה לעמוד בדין מול בורא עולם ללא פחד.. חז"ל מלמדים אותנו כי מי שמעביר על מידותיו הוא זוכה שהקב"ה גם מעביר ממנו את מידת הדין..

בכדי להתקיים ולהסתדר בשמחה בעולם הזה אנחנו חייבות להשיג מהקב"ה אך ורק את הרחמים שלו.. שיתנהג איתנו רק במידה של חן חסד ורחמים, אין ברירה אחרת. אף אחד לא יכול לעמוד במידת הדין בלבד.

כיצד אנחנו, הקטנות והפשוטות, יכולות לעמוד מול בורא עולם ולבקש שינהג איתנו במידת הרחמים? שתמיד נרגיש את אהבתו וחיבוקו ולא חלילה את הדין שלו?

כמה רחמים אנחנו צריכות ביומיום? כשהילד מרגיש לא טוב- מתפללים שהצינון לא יסתבך.. כשיש קצת בעיות בשלום בית – מתפללים שזה יסתדר ולא חלילה יגמר רע, ועל הדרך, שהחמות פחות תתערב, שהילד יסתדר בכיתה.. כמה חסדים אנחנו צריכות בכל שניה ושניה בבית יהודי פשוט? כמה רחמים אנחנו מבקשות על עם ישראל בכללותו?  שכל החולים יתרפאו, שלא יהיה סבל לאף אחד בעולם, שכל מי שצריכה להיפקד בזרע קודש בר קיימא שתזכה מהרה, שהחיילים יחזרו בשלום.. ושפשוט כולנו נצליח בכל מעשה ידינו, שיהיה לנו קל, נעים, שמח ומהנה בעולם הזה.. כיצד ניתן להכריח את בורא עולם לנהוג איתנו במידת הרחמים? הרב יגאל כהן הגאון שיזכה לחיים ארוכים וטובים, אומר שהדרך היחידה להכריח את הקב"ה להתנהג איתנו במידת הרחמים היא – שאנחנו נתנהג במידת הרחמים עם הסובבים אותנו.

השם יתברך מסתכל עלינו באיזו דרך אנו דנים את הסביבה בעת ניסיון, איך אנחנו מתעצבנים ושופטים את האחר שעושה טעות.. בדיוק כך ישפטו אותנו. אם מישהו עקף אותך בכביש, איך אנחנו מגיבים לזה? בכעס ובשיפוטיות או בהבנה וויתור? כשמישהי בעבודה שואלת מלא שאלות, מספר פעמים כל שאלה, האם את עונה לה בסבלנות ובאדיבות, או מתעלמת וצוחקת עליה? כל מצב שנקרה בדרכך, זכרי שאת במעין מבחן – איך שתגיבי עכשיו, כך יגיבו לך משמיים. אם את זקוקה למידת הרחמים של הקב"ה, כדאי להפעיל את מידת הרחמים שלנו.

העולם איננו מושלם, האנשים שסביבנו עושים טעויות, אז מה קרה? אנחנו לא עושים טעויות? האם אנחנו מושלמים? נזכור איך הקב"ה מתייחס לזה. בדיוק כמו שהשם יתברך ארך אפיים וסבלני איתך, מחכה לכל אחת יום יום שתתקרב אליו, כך אנו צריכות במעט להיות סבלניות עם הסובבים אותנו, לא לצפות לשלמות ולהתאכזב כשנתקלים במציאות. הרב נתן דוגמא לכך: ברגע שאדם המקבץ צדקה מצלצל לך בפעמון בשעת לילה מאוחרת, כשהילדים כבר ישנים.. מה בא לך לעשות? ויש כאלה שאינם עוזבים את הפעמון.. ואת בדיוק סיימת להרדים את הילדים.. באופן טבעי הלב שלנו מתמלא כעס על אותו אדם, בא לנו שני דברים: או לא לענות לו או להשיבו ריקם. ואז הרב ממשיך ואומר, דווקא במצב הזה, שהאדם מעצבן עד מאוד, הוא פותח לו את הדלת, נותן לו צדקה בשטר ולא במטבעות, מגיש לו כוס מים בחיוך.. למה דווקא לו? "לא כי אני צדיק.. כי אני רוצה שככה הקב"ה ינהג איתי, ברגע שאבקש משהו, הקב"ה יכול להגיד "כן, אבל אתה מעצבן לפעמים..", ואז  יגיעו הסנגורים ויראו כיצד אותו אדם התנהג עם מישהו שעיצבן אותו במיוחד, וכך לא ניתן לומר לו כלום אלא למלא את מבוקשו לטובה. איך שאנחנו מתנהגים הקב"ה מתנהג איתנו.. תחשבו על זה.