Menu
התינוק בוכה, הבית בלגן, צריך לגזור ציפורניים לקטנים, להכין כריכים לגדולים, הכביסה עומדת ומחכה לגואל שיקפל אותה, האוכל עוד רגע מוכן, הכיורים מלאים 5 דקות בדיוק לאחר שהתרוקנו, סלי הכביסה עולים על גדותיהם, עוד שעה תור עם הילדה לטיפת חלב ועוד ועוד.. כל זאת ואמא בחופשת לידה – מישהו אמר חופשה ?!?
עיקר הבית עסוקה עד מעל הראש.. יש לה המון פרטים לזכור, המון דברים לטפל ולעשות.. מנכ"לית הכי עסוקה שיש. איך שומרים על שפיות? הכיצד שומרים על איזון מתאים בכדי להמשיך לתת לסביבה? איך ומתי תיתן לעצמה? איפה היא בסדר העדיפויות? איך בכלל תזכור שהיא גם חשובה? הכיצד תעריך את עבודתה גם אם היא לא הכי מושלמת?
"היא אמא טובה יותר ממני", "הלוואי והייתי כמוה", "אני מאחלת לילדיי אמא רגועה יותר" – אלו ועוד משפטים נשנים וחוזרים מפיות האמהות הצדקניות בדורנו. חשוב מאוד לכל אם יהודייה להעריך את עבודתה, להבין שהיא עושה עבודת קודש של ממש. להקים בית יהודי ולגדל דור ישרים מבורך זה לא מה בכך, הבית שלנו הוא בית מקדש מעט, מקום להשראת השכינה הקדושה. לא כדאי לרצות להיות מישהי אחרת, לרגע לא לחשוב שאת אמא לא טובה – כל אחת עושה את ההשתדלות המקסימלית עבור זה והילדים סופגים גם כן את הכוונות הטובות של ההורים, את הרצון האמיתי להיות אמא טובה. לגדל ילדים, לסדר בית שיהא נעים ולהיות אשת חיל בו זמנית זה לא מובן מאליו.. אלו המון מצוות שהקב"ה מזכה אותך רגע רגע, אז כנראה שאת מאוד חשובה !
כל החלפת טיטול, כל קימה באמצע הלילה, כל הכנת בקבוק וגזירת ציפורן הם מצוות יקרות מפז! מצוות חסד אמיתיות עם אנשי ביתנו, השם שמח מאוד דווקא מחסד זה כיוון שעליו אף אחד לא יודע, על זה אף אחד לא מעריך ומפרגן לך, אין לך שום גאווה מזה. בדרך כלל אף אחד לא יאמר לך "תודה שקמת עבורי בלילה למרות שהיית כל כך עייפה", זה התפקיד שלך שקיבלת על עצמך בטבעיות כי כך את בנויה – להעניק. אך רק בורא כל העולם יודע הכל, רק אבא שלך שומע ורואה את ההרגשות שלך, את הכוונות והמעשים שלך – הוא היחיד שיודע את המאמץ שלך והיחיד שטופח על שכמך ואומר "אני רואה ומעריך את המסירות שבה את מגדלת את הפקדונות שהפקדתי בידייך".
הידיעה וההרגשה הזאת מחממת את הלב.. מרגיעה ונותנת כח להמשיך. עצם הידיעה שאבא שלך אוהב אותך ואת מעשייך, יודע את עמלך ונותן לך נשיקות בכל רגע, השגחות פרטיות מדוקדקות – בכל פעימת לב של הילדים, כל לידה, כל עמידה והליכה שהגב לא כואב והרגליים מתפקדות.. זה מעודד, משמח ואף מרגש. ההרגשה הזאת אמורה לגרום לנו לרקוד משמחה גם באמצע הלילה שקמים ואין כח, אמורה לתת לנו כח לעשות בשמחה ולא לקרוס מהנטל. עבודות האישה מעמיסות ככל שיהיו אלו הן המצוות המקרבות אותנו לתכלית, היהלומים שאף פעם לא כבדים שאנו רק רוצות לחטוף כמה שיותר.
אישה צריכה להכיר את מעלתה, לדעת את כוחה ולהודות להשם שנתן לה את הכבוד להיות שותפה איתו בהקמת דור ההמשך ובבניית בית מקדש מעט, בהשראת שלום בבתים. זה לא מובן מאליו. ברגע שנסתכל על השגרה כלא מובנת מאליה נעריך אותה יותר, נעריך את עצמנו יותר ונשמח בכל דבר שעד עכשיו היה נראה פעוט.
הכותבת מדריכת כלות ויועצת זוגית
