Menu
כל יכול
כאשר אדם בוטח בקב"ה ובעוד מישהו זולתו הקב"ה מניח את אותו אדם ביד מי שבטח בו.
כאשר אנו הולכות לעבודה וחושבות שהמשכורת שלנו זה ביד המעסיק, הקב"ה מניח אותנו ביד המעסיק. כאשר
אישה הולכת לרופא וחושבת שהתרופה באה ממנו – הקב"ה מניח אותה ביד הרופא והתרופה.
הקב"ה הוא מעל ההיגיון והשכל הטבעי. הוא כל יכול. רק בדברו מתרפאת מחלה לא עלינו ורק בדברו
מגיע כל שקל לאדם. אין תזוזה בעולם בלי החלטתו של מלך מלכי המלכים. כאשר נפנים ידיעה זו
יהיה לנו קל יותר בכל תחומי החיים. הידיעה שאנחנו לא מחליטים מאומה היא הקלה, כי אין מה
לדאוג ממה שיהיה. הקב"ה דואג לנו ואוהב אותנו אהבה אינסופית, כל הייסורים הבאים על האדם הם
לאחר שיקול דעת והחלטה של ריבונו של עולם שזהו הדבר הכי טוב בעבור אותו אדם, אין טעויות.
המעסיק לא יחליט כמה משכורת נקבל החודש אלא ה' בכבודו ובעצמו קבע בראש השנה כמה נקבל
בחודש פלוני. השתדלות אנו חייבים לעשות, כל אחד ברמת בטחונו. ישנם אנשים שיושבים בכולל
ולומדים תורה כל היום ואנשים רודפים אחריהם לתת להם כסף, וישנם שעובדים קשה כמו חמורים
ולא סוגרים את החודש. האמונה של היהודי היא זו שמחליטה כמה יהיה לו, האמונה שלמרות שלפי
דרכי הטבע המשכורת היא 1,700 ש"ח הקב"ה הוא כל יכול וייתן יותר. אין ספק שהקב"ה רוצה לתת
לכל יהודי את הכי טוב שיש יותר ממה שהוא רוצה לעצמו. אסור להגביל את יכולותיו של ה' יתברך,
כאשר אנו מאמינים בו הוא כביכול חייב לעזור לנו. נפנים לליבנו שריבון העולם הכול יכול הוא אבא
שלנו שאוהב אותנו. הוא יכול לפקוד עקרות, לרפא חולים, לזווג זיווגים, הוא יכול שהילד ירגע ולא
יצרך ריטלין, יכול שהבעל יוריד את הטונים, 
יכול שהחברה לעבודה תפסיק לדבר עלייך מאחורי הגב,
יכול שתזכי בלוטו, יכול את כל מה שבדמיון שלנו קשה לנו להאמין שיכול להשתנות. בדיוק היכן
שנגמר השכל שם נמדדת האמונה של היהודי. כשדברים טובים באים על האדם קל להאמין, אך
בחושך בזמן ניסיון כשנגמר השכל ולא מבינים כיצד אפשר לפתור את הבעיה – בדיוק שם נמדדת
האמונה, שם בוחנים האם תחזיקי עוד קצת בחבל הדק של האמונה ותדעי שהכל ממנו יתברך
באהבה או שתחפשי מישהו אחר להישען עליו. מי שמאמין מעל הטבע יעשו איתו מעל הטבע. כי
כאשר יהודי מאמין באבא שלו שיושיע אותו מעל הטבע הקב"ה לא מאכזב, הוא כביכול חייב לעשות
את זה בזכות האמונה התמימה של היהודי. רבי זושא שצעק "טאטא אני רעב" לא שריין ארוחת
צהריים בצד שתחכה למקרה שהקב"ה לא יענה. הוא האמין באמונה שלמה שהקב"ה יכול לתת לו
אוכל ישירות וכך היה, כל פעם השמש שלו ששמע שהוא צועק לה' הביא לו ארוחת צהריים ובאחד
הימים אזר אומץ ואמר לרבו שמהיום הוא לא מביא לו יותר את הארוחה כיוון שהוא יודע שרבי זושא
רואה שהוא זה שמביא לו כל פעם את הארוחה. אך רבי זושא לא נלחץ וידע שהקב"ה ידאג לו ממקור
אחר, וכך היה. רבי זושא לא שם מבטחו באף בשר ודם וידע כי כולם הם שליחים וצינורות המעבירים
את השפע מבורא העולם, וגם ארוחת צהריים יכולה להגיע ישירות מידיו של הקב"ה. האמונה צריכה
להיות מוחלטת, כן ללכת לרופא כשצריך אבל לדעת שהרפואה מגיעה רק מבורא עולם ולא מהתרופה
ולא מהרופא. כך בכל תחומי החיים. הקב"ה לא יעשה מעל הטבע למי שמאמין רק בטבע. אדם
שמאמין שרק אנטיביוטיקה מרפאת חיידק כך יהיה לו, ואדם שמבין שכוס מים יכולה לרפא בדיוק כמו
אנטיביוטיקה משום שהקב"ה מחליט מי ירפא ומתי יעבור החיידק – כך יהיה לו. בדוק ומנוסה. שנזכה
להידבק באבא שלנו שאוהב אותנו כל כך ומחכה לשפוך עלינו שפע טוב. שבת שלום.
