מאמר מאת הרב יגאל כהן שליט"א
"לא מגיע לי כלום "
זאת נקודת המוצא שכל יהודי צריך להרגיש ולהבין,
וזוהי באמת עצת התנא באבות (פ"ד מ"א), "איזהו העשיר השמח בחלקו".
כדי להבין זאת היטב נתאר בליבנו מה היה קורה אם היה עולה בידינו להגיע לבית הסוהר ולהצליח לשחרר משם אסיר עולם, ונביא אותו שישב לידנו ברגע זה, אין ספק שהוא יהיה שמח ומאושר עד אין קץ, וזאת משום שהוא כבר השלים עם המחשבה שלא מגיע לו חופש, וכשקיבל אותו, שמחתו מרקיע שחקים.
בדיוק על אותו משקל, אם נצא עתה לבית החולים ובעזרת השם המפורש נצליח לרפאות נכה בשתי רגליו ולהביאו לביתנו, אין ספק, שדמעות של שמחה יזלגו על פניו. גם זה בגלל שהשלים עם המציאות שלא ילך על רגליו וכשקיבל מתנה שלא העלה במחשבתו שיוכל ללכת על שתי רגליו, הסיפוק והאושר ממלאים אותו.
אם נשאל מה ההבדל בין האסיר והחולה שיושבים לידינו בדיוק באותו מצב בו אנו נמצאים כעת. הם שמחים ומאושרים ואילו אנחנו, שברוך השם כל הזמן חופשיים לעשות כרצוננו, והולכים מאז ילדותינו על שתי רגליים, אין אנחנו שמחים במיוחד במתנות גדולות אלו.
שתי סיבות לדבר:
סיבה ראשונה – שכבר התרגלנו למתנות האלו וכבר פסקה ההתרגשות מאיתנו ואילו לשני הנ"ל, המתנה חדשה עבורם ולכן התרגשותם מרובה.
סיבה שנייה – שאנחנו מרגישים שמגיע לנו חופש לעשות כרצוננו, וגם שתי רגליים מתפקדות מגיע לנו, ולכן בשבילנו הדבר מובן מאליו, ואין זה משמח אותנו במיוחד.
כך גם הפועל שמקבל את משכורתו בסוף החודש, אינו מרגיש צורך להודות על המשכורת, מפני שעבד חודש שלם עבורה, ומגיע לו אותה וכשחוזר לביתו אינו שמח במיוחד. ולעומת העני שנכנס אחריו לבעל הבית לבקש צדקה וקיבל את אותו הסכום שקיבל הפועל אבל בתורת צדקה, כמובן שלא יפסיק להודות לנותן הצדקה מכל ליבו, ויחזור לביתו שמח וטוב לב.
אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שמגיע לנו –
בריאות – מגיע לנו… פרנסה – מגיע לנו… בן או בת זוג – מגיע לנו… ילדים – מגיע לנו… דירה, רכב מתאים ועוד… בוודאי מגיע לנו…
וניתן להמשיך עוד הרבה ברשימת ה- "מגיע לנו".
אבל –
השמח בחלקו
אם נעצור ונתבונן באמת, מה כבר עשינו שמגיע לנו את כל זה, ובנוסף, כמה טעינו במעשינו בכל שנות קיומנו, רק בזכות אהבתו הגדולה של השם יתברך וברחמיו המרובים, הוא נותן לנו לפנים משורת הדין, ממש כמו אותו עני שקיבל סכום הגון, וגם אותו חולה שנתרפא בדרך נס, והאסיר שהשתחרר מבית הסוהר. כך בדיוק אנחנו מקבלים במתנה חיים, בריאות, פרנסה, ילדים, זיווגים, דירה וכו'. ואם באמת כך נרגיש שכל מה שיש לנו זו מתנה, בוודאי שנהיה מאושרים.
המחשבה הרעה הזאת "מגיע לי" נובעת ממידת הגאווה, ולכן הקדמתי את פרקי הענווה לפרק השמחה, מפני שכל עוד שתהיה בליבנו מידת הגאווה ונחשוב כל הזמן שמגיע לנו כבוד, כסף ושאר דברים, קשה יהיה לנו עד מאוד להגיע לסיפוק ולשמחה המיוחלים.
הגאון מוילנא ממשיל את העולם הזה ותאוותיו לאדם צמא ששותה מים מלוחים, וככל שישתה יותר, כך ירגיש צמא גדול יתר, ככל שתרבה תאוותינו לממון, כוח, כבוד ותענוגים, כך תגבר הרגשת החוסר בתוכנו. וכמו שאמרו חז"ל "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו" (קהלת רבה פרשה ג אות י).
הרמב"ם בספרו מורה נבוכים (חלק שלישי פרק יב) מביא שאלה שהרבה מאיתנו שואלים, הרי רוב החיים של האדם רצופים במכשולים וקשיים, והטוב הוא מעט ובטל בשישים. וכוונתנו לומר, הרי רוב שעות היממה האדם עובד, כדי שיהיה לו מזון משקה וקורת גג, ובמעט זמן שנותר לו הוא עייף מכדי ליהנות, וגם בזמן החופש, טרוד הוא במחשבות שונות.
מתוך הספר "יגל לבי בישועתך"