אוזן אחרת

אוזן אחרת

באנה נבחן את עצמנו בכדי להיות נשים טובות יותר, כל אחת תבדוק בעצמה כיצד היא עונה לשאלות הבאות:

האם ברוב שיעורי התורה שאת שומעת את מרגישה שמחדשים לך או לא?

האם כשאת שואלת את חברתך שאלה, את מקשיבה לתשובתה באמת או שאת בסתר ליבך בטוחה שאת כבר יודעת מה היא תשיב ושהיא בטח לא תחדש לך?

כשלקוחה בעבודה מנסה לבדוק משהו, האם נקודת המוצא בליבך היא "עד שהיא תבין ייקח לה שנה.." או "אני צריכה כנראה להסביר טוב יותר" ?

האם נקודת הפתיחה שלנו היא שאני מבינה יותר מכולם או שאני צריכה ללמוד מאחרים?

שימי לב בכל פניה שפונים אלייך או שאת באינטראקציה עם אחרים – מה האינסטינקט הראשוני שלך? כנראה אלמד משהו מהשיחה הזו, או שאלמד אותה משהו?

ישנן נשים שכמעט בכל שיחה נשמע מהן בין המילים טון של: "שמעתי את זה כבר", "את זה אני כבר יודעת…", כך גם בשיעורי תורה, בשיחות ולימודים, בחברויות ובכל.. או לפחות ברוב.

צריך לשים דגש על כך, משום שאישה הרוצה להיות טובה יותר – בהכרח צריכה לחיות בהרגשה של ענווה, באמונה אמיתית שמכל אדם ניתן ללמוד. כל מציאות שאת נתקלת בה יכולה לחדש לך משהו שלא ידעת.

הקב"ה לא סתם מתקיל אותנו ומראה לנו סיטואציות, צריך לבחון במה כדאי לי להשתפר עקב כך. גם אם נדמה לך שאת יודעת כבר את הנושא על בוריו, תמיד ישנה נקודה שבאותה סיטואציה יכולה להתחדש לך, משום שכל אחת שמדברת מכניסה את ה'אני מאמין' שלה, וזה משתנה כל כך בין אנשים.. ולכן מכל אחד ניתן ללמוד את אספקט הראיה שלו על אותו דבר. לא בהכרח שצריך לאמץ את הראיה של השני, אבל ללמוד מכל אחד משהו קטן טוב, בוודאי ניתן. אין בזה שום ספק.

נאמר בחז"ל "מכל מלמדי השכלתי" – תמיד תמיד כדאי להגיע לשיח בהרגשה של "אולי אלמד ממנה משהו", לא להרגיש שאני יודעת הכול מכל כל.

את צריכה להיות מאוד מאוד אמיתית עם עצמך בכדי לבחון זאת, כי בדרך כלל נשים שמרגישות שאף אחד לא יכול לחדש להן יאמרו זאת גם על הכתוב כאן. ולכן – שימי לב, בדקי טוב טוב את ההרגשה הפנימי-פנימית שלך, שאף אחד לא יודע ולא אמור לדעת  אותה – אם ברצונך להיות טובה יותר ולהשתפר – כדאי לך לבדוק את זה ולנסות לשנות. באיזה אופן אני מגיעה לשיחה, האם האוזן שלי פתוחה ומקבלת או סגורה בחציה ורק נראית כאלו שומעת?

אדם שיודע לקבל דעות שונות משלו, שיודע ללמוד מכל מציאות ומכל אחד – זוכה. זוכה במידות טובות ונעלות יותר, בייחוד במידת הענווה, הוא גם זוכה באמת ללמוד דברים חדשים ויקרים שבטוח יתנו לו עוד אור במובנים מסוימים. יתרון נוסף וחשוב, הוא שברגע שאת מגיעה לשיחה בהרגשה של פתיחות וקבלה, מיד הדו שיח נשמע אחרת. אין התנגדויות משום צד לשיחה ואין חוסר תקשורת. כי את באה ממקום אחר. הצד השני שמדברים איתו מיד מרגיש אם את באה ללמוד או ללמד, אם את פה כדי לשמוע ולקבל או להשמיע ולהראות שאת יודעת טוב יותר – ומובן לכל כי האופציות הראשונות הרבה יותר מקלות על השיחה ונותנות הרגשה טובה יותר ולא יוצרות התנגדויות.

אז איך עובדים על זה? בפעם הבאה שמישהי אומרת לך משהו ומיד עולה במוחך שאני כבר יודעת את זה, תנסי לשנות את המחשבה ולהקשיב מאוזן אחרת, אוזן מקבלת יותר. "אולי יש לה משהו לחדש לי, אולי אם אקשיב בין השורות אלמד פה משהו חדש.. מה אכפת לי ללמוד", כמובן שאם זה לא טוב לי לא אקח את זה אליי, אבל הרגשת הקבלה וההכלה היא הרבה יותר נעימה לגוף. תנסו בבית.