איך אדם פשוט זכה שריח בשמים עלה מקברו?

באחת הפעמים בהם נפטר אחד מבני קהילת ארם צובא, מיהרו אנשי החברא קדישא לחצוב לו קבר בבית העלמין. בתוך כך אירעה מפולת ונתגלה קברו של אדם שנקבר בסמוך. נחרדו האנשים מהפגיעה בכבוד הנפטר. להפתעתם, כשבאו להרימו לקברו נוכחו לדעת כי גופו שלם כביום קבורתו וריח בשמים עלה מהקבר. אדם זה נקבר כשלשים וחמש שנה לפני כן ולא נודע כקדוש וצדיק. תמהו, וסיפרו על כך לרב העיר, הגאון רבי רפאל שלמה לניאדו זצ"ל, מח"ס שאלות ותשובות "בית דינו של שלמה" ושאר ספרים. תמה, כי גם הוא הכיר את המנוח. אדם פשוט, מוכר כפתורים ותופר לולאות, ולא ידע במה זכה. 

בלילה בא אליו הנפטר בחלום ואמר לו: "למה תתפלא. אספר לך מעשה שהיה במה זכיתי לכך".

סיפר: מיום הגיעי למצוות נאלצתי לעמול קשה כדי להרוויח לפרנסתי. פתחתי דוכן והרווחתי פרוטות. הוצאתי כדי מחייתי, וכל פרוטה שחסכתי שמרתי בכלי חרס. לימים שכרתי חנות ופרנסתי גדלה, וכל היתר על הנצרך לי מצא דרכו לכד החרס בפאתי החנות עד שכמעט ועלה על גדותיו. אמרתי: יהיה להשאת צאצאי.

יום אחד הגיע שליח מטעם הסולטן לגבות מיסים. באו אליו הנכרים וקבלו בפניו, שכל מסחר הכפתורים והרקמות בידי היהודים, והעלילו עליהם עלילות שוא על כך שהם מעלימים מיסים. קיבל הממונה את הדיבה, והוציא צו האוסר על היהודים לעסוק במלאכה זו. גם עלי נאסר להמשיך במלאכתי, אך לעצמי לא דאגתי. ידעתי כי כד החרס מלא וגדוש. אמלא חנותי בסחורה אחרת וארוויח למחייתי. אבל מאתים משפחות התפרנסו ממשלח יד זה, ביניהן משפחות אלמנות ויתומים.

מיד לבשתי בגדי שבת, נטלתי את הכד הגדוש מטבעות, והלכתי לשכונתו של השר המופקד על הנושא. עליתי למעונו וביקשתי לשוחח עמו. כבואי לפניו, הנחתי לרגליו את הכד.

נשא עיניו ושאל: "מה זה?"

אמרתי: "כל חסכונותי".

שאל: "מה מבוקשך?"

עניתי: "מאומה. בקשתי רק להזכיר למעלתך את הפתגם הידוע – "כרות את הצוואר, ואל תכרות את הפרנסה".

"למה כוונתך?" חקר השר.

אמרתי: "אדוני המושל, מוכר כפתורים אני ותופר לולאות, אבל עיניך הרואות, יש לי חסכונות, ויכולתי להסב פרנסתי ולהתכלכל בכבוד. אבל בגזרתך הותרתי משפחות רעבות, אלמנות ויתומים חסרי כל. תיקר מתנתי ועתירתי לפניך, ותבטל את רוע הגזרה".

בין אם הזהב הנוצץ פעל את פעולתו או שהיו אלו הדברים היוצאים מן הלב, מכל מקום הגזרה התבטלה, ולמאות משפחות היתה הרווחה.

נענה הרב ואמר: עתה הכל מובן. המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא. מה רבה זכותו של מי שקיים נפשות כה רבות, בהקריבו כל חסכונותיו!!!

(מתוך עמק הפרשה