אל תתפלאו שהילדים שמים אתכם אחרונים בסדר עדיפויות!

והנפש לא תמלא
מכירים את הילדים המפונקים שיש להם את כל העולה על הדעת ועדיין הם לא מרוצים?
מכירים את הילד שדווקא בו משקיעים הכי הרבה והוא זה שהכי מתלונן?
מכירים את התחושה המתלווה לאמירת "לא" החלטי ולאחר מסכת עינויים נאלצים לחזור בנו ולומר "נו טוב.."? ולמה בדור הקודם הילדים היו יראים ממבט של אמא? למה הילדים היו מתחבאים מתחת לשולחן שהאבא כועס?

איפה היום היראה והכבוד מההורים? איך מחזירים אותה? כיצד מלמדים ילד להעריך ולומר תודה? באיזו דרך צריך ללכת בכדי שהילדים יורידו את הראש בפני מבוגרים, יכבדו ויהיו עם בושה מכובדת ולא עם עזות בהמתית? האם בבתי החינוך שאנו שולחים את ילדינו מלמדים כבוד? האם המורים או המורות מהוות דוגמא אישית של הופעה מכובדת ומכבדת את הסביבה?
פחות חשוב התוכן שמעבירים לילדנו, יותר חשוב מה מראים להם. ילדים לומדים ממראה עיניים יותר מאשר ממשמע אוזניים, ובמיוחד ברגעים שאת אפילו לא שמה לב. הם שם, כמו מקלט, מקליטים ופולטים את אותו חומר – לאחר שנים.
אם חשוב להורים איזה בגד ללבוש יותר מאשר לכבד את סבא וסבתא, אל תתפלאו שהילדים ישימו אתכם אחרונים בסדר עדיפויות. אם ההורים מדברים לא יפה על השכנים, שלא יתפלאו שיום אחד הילדים שלהם ידברו על אחרים..
בדרך המופלאה של התורה הקדושה קיימות מצוות שמתוות דרך בדיוק בשביל לעצב מידות טובות יותר. כל מצווה ומצווה עוזרת לאדם להיות טוב יותר, רחמן יותר, מאופק יותר, שמח יותר! אמירת ברכות השחר כשמתעוררים בבוקר או ברכות לפני שאוכלים – הן הגורמות לאדם להתאפק, לחשוב שניה לפני שאוכלים או מתחילים בסדר היום ולהיות אדון על היצרים והתאוות של הגוף. כשרות – לא כל מה שבא לי אני אוכלת, זו מתנה!!! רק כך לומדים לדחות סיפוקים, כמה אמהות היו משלמות בכדי שילד שלהם יהיה יותר ממידה זו… שהילדים רואים את אמא מתגברת ועושה משהו למרות שלא כל כך מתחשק לה, זה מלמד אותם לעשות לא רק שהכול הולך חלק. זה קניין לכל החיים. צניעות – מכובדות שאין כדוגמתה, מלמדת להכניס פנימה את היופי, החכמה, לא להתבלט כלפי חוץ. ולהשקיע במקומות הנכונים, בבית הקודש פנימה. לא לבזבז אנרגיות במקומות מיותרים. כל עבודת השם, לימוד התורה.. כל מה שהקב"ה התווה בעולמו זה בכדי לגדל את האדם להיות בעל מידות טובות יותר.. מסתדר עם הבריות, לומד לצאת ממצבים קשים. מי יכול להוציא אדם מחרדות ודכאון? מי אם לא התורה הקדושה?? רק שם יש פתרונות. אם לומדים ומלמדים מגיל קטן את הילדים אזי בעזרת השם יתברך לא מגיעים למצבים כאלו.. כי גדלים ויונקים את האמת שהקב"ה כל כך טוב ועושה הכול לטובה ניצחית, ישנה השגחה פרטית מופלאה שגוברת על השכל. בזמני קושי ומכאוב, רק בתורה הקדושה ובעצות של חכמים ניתן למצוא את המזור, את האור בקצה המנהרה ואת השמחה המגיעה איתו.. העיקר נמצא באיכות ולא בכמות, מה את מלמדת ולא מה את קונה. ברגע שמשפיעים על הילדים חומריות, זה לא יהפוך אותם לטובים יותר. הפוך – זה מרגיל אותם שמגיע להם הכול, שלא צריך להתאמץ בשביל להשיג, ובטח שאין מה להעריך, כי זה הגיע בקלות והולך בקלות. ואין לזה סוף. כל מה שהם רוצים קונים להם – וגם מתנצלים שלא קונים עוד – אז איך הם ילמדו שיש דברים שמגיעים בקושי ושלא הכול ילך להם בקלות בחיים? כיצד יתמודדו עם קשיים? איך ילמדו לומר תודה מכל הלב??
רק כאשר נוריד את מפלס החומר ונעלה את מפלס הרוח. שנבין שככל שנקנה יותר ונמלא את החוסר בדברים חומריים זה יהרוס אותם, ברגע שנחזור אחורה, לפעם – שמקבלים רק ארטיק קרח, ואולי בשבת גלידה פרווה פשוטה, שיודעים שאמא זה משהו יקר וחשוב ולא מפריעים לה באמצע דיבור, שהאמא מעריכה את האבא ונותנת לו לנוח ומשתיקה את הילדים שלא יעשו רעש.. ועוד דוגמאות כיד הדמיון,
העיקר שיש שם ערכים. ולא רק חיצוניות.

נ.מ.