Menu
ישנם 2 כוחות מרכזיים שמניעים כל אחת ואחת מאיתנו.
כח השכל – שמרכז הבקרה שלו שוכן בדעת. וכח הרגש – שמרכז הבקרה שלו שוכן בלב.
פעמים רבות ישנו חוסר התאמה ואפילו התנגשות בין מה שאנו יודעות ומאמינות לבין מה שאנו חוות ומרגישות. לדוגמא: כולנו מאמינות בלב שלם שהקב"ה הוא שלמות הטוב, שהוא משגיח על כולנו בהשגחה פרטית באהבה עצומה בכל רגע ורגע, ושכל מה שמגיע מאיתו הכל אבל הכל לטובה!!
יחד עם זאת, בהתמודדות עם נסיונות החיים המגוונים, אנו מוצפות פעם אחר פעם ברגשות קשים של צער, עצבות, אכזבה ופעמים אף טרוניה וכעס כלפי הסובבים אותנו וכלפי שמיים. עבודתנו כבנות לעם הנבחר בנויה משני רבדים הבנויים זה על גבי זה.
ראשית- ללמוד בכל הדרכים הפרושות בפנינו מהו רצון ה', מהם ציווי התורה הקדושה ומהי הדרכת הצדיקים על מנת לגבש דעת אמיתית ואמונה נקייה וצרופה. ושנית- ע"י כח התפילה, הדיבור והמחשבה לצמצם את הפער הקיים בין הדעת המגובשת השוכנת בשכלנו לבין החוויה הרגשית שמלווה אותנו במהלך חיינו. ככתוב "וידעת היום והשבות אל לבבך".
ככל שנאמן את עצמנו במחשבות טובות ובדיבורים של אמונה ותפילה, כשם שלימד אותנו דוד המלך ע"ה "האמנתי כי אדבר". וכך נזכה לראות אט אט שתחושותינו הופכות להיות יותר ויותר זהות ומותאמות לידיעותינו.
מסופר במסורת החסידית על תלמידי המגיד ממזריטש שביקשו ללמוד מרבם כיצד ניתן לקיים את הציווי "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה", המגיד שלח את תלמידיו לר' זושא מאניפולי בטענה כי אצלו ניתן ללמוד בצורה הטובה ביותר שיעור זה. כשפגשו תלמידי המגיד בר' זושא, בבקתה עלובה, בעוני מחפיר, לאחר שעבר יסורים רבים וקשים במשך כל ימי חיו, הסבירו לו בשל מה שלחם המגיד לכתת רגליהם עד אליו. הביט בהם ר' זושא בתמיהה ואמר: "מאוד מוזר, אינני יודע מדוע שלח אתכם המגיד אליי, לא נתקלתי ולא חוויתי דבר רע ואפילו הפעוט ביותר במשך כל ימי חיי, ואיך אוכל ללמד אתכם שיעור חשוב זה?" ר' זושא מסמל עבורנו את רום המעלה וזכה להיות מאסטר אמיתי בעבודת "והשבות אל ללבך", אצלו הדעת והלב היו מאוחדים לגמרי. כל תחושותיו היו מנוהלות באופן ישיר ע"י דעתו המזוככת וחי חיי גן עדן בעולם הזה ללא קשר למתרחש במציאות מסביבו.
ואנו, במקום שאנו נמצאות, צריכות לדעת לאן לשאוף, ושכל צעד, ואפילו הקטן ביותר שאנו צועדות לכיוון משמעותו שיפור והמתקת איכות חיינו ברוחניות ובגשמיות. אך אני רוצה שנעמוד על נקודה בסיסית יותר וחשובה לא פחות, והיא המלחמה היומיומית והשמירה על "וידעת היום" היקר והחשוב כ"כ של כל אחת מאיתנו, כשאנו מטפסות למעלה ומתגלשות למטה בסולם עבודת ה' האישי שלנו, היצר הרע חפץ לתעתע בנו ולמכור לנו את שקריו, הוא לוחש לנו שהתחושות והחוויות הרגשיות שמציפות אותנו בשעת נסיון או משבר הן האמת הפנימית שלנו. הוא רוצה להחליש את רוחנו ולפתות אותנו לוותר על כל האוצרות ששוכנים במשכן הדעת שלנו – ויתור זה הוא ה"יאוש" בכבודו ובעצמו. כנגדו עומד ר' נחמן ומכריז "אין שום יאוש בעולם כלל".
כלומר, כוחות הטומאה יכולים לשחק ברגושתייך בלי סוף (לפיכך נקרא יצר הרע גם 'כח המדמה'), אך הבחירה להחזיק באמונה ובדעת הקדושים – נשארת תמיד בידיים שלך.
הלכה למעשה, אחות אהובה, אל תתני ליצר הרע לערבב אותך, תעשי הפרדה ברורה בין התחושות שלך לאמונה. וכשהן מתנגשות – אל תפסיקי בכל פעם מחדש בפשטות ובתמימות ל-ה-א-מ-י-ן.
