אפשר להכריח ילד ללמוד , ולאהוב את התורה?

ניצוץ מיוחד

כולנו מסכימים שאין נוסחת פלא, בכל בית שני ישנם נעים ונערות שעוברים ניסיונות בדרך אל המלך.. זהו ניסיון קשה, אך תודה לאל שזהו הניסיון. כי ברוך השם שיש ילד בריא, שמחפש את הדרך שלו בעבודת השם, ולא מספיק לו להסתמך על מה שלימדו אותו, הוא פשוט בחיפוש עצמי וזה בסדר. 

ישנם ניסיונות הרבה יותר קשים. גם במציאות הזו צריך להודות ולהודות להשם. ולשמור על השמחה ובריאות הנפש של ההורים ושאר הילדים בבית. לא לאבד את הצפון. בורא עולם נמצא גם שם.  

הסיכום של כל סדנא (במקרה הטוב) בענייני חינוך ילדים היא שרוב העבודה צריכה להתבצע ע"י תפילות, כנראה שזוהי נוסחת הקסם, סיעתא דשמיא מבורא עולם. גם אנשי חינוך גדולים יכולים לחוות עם ילדיהם את הקושי בלהיות עבד השם אמיתי בגיל התבגרות. זה לא פשוט, גיל עם הורמונים, עם שינויים בחשיבה, עם רצון עז להיות "אני" ולא שאומרים לי מה לעשות. אז כן, תפילות זהו מרכיב חשוב אם לא הכי חשוב בדרך.. כי רק הקב"ה הוא זה שיכול, והוא זה שאחראי על הכול. אבל – על מה אנחנו מתפללים? מה אנחנו מבקשים? ילד עם מגבעת וחליפה? או ילד עם נפש בריאה, מידות טובות וקרבה להשם? האם חשוב לנו מה יגידו השכנים או שמא חשוב לנו מה יאמר בורא עולם עלינו?

רבנים מתמחים בעולם החינוך זועקים לנסות ולראות את ניצני הקושי במסגרות כבר מגיל קטן.. ולפתח את הטוב שבילד, כבר מגיל קטן, לא לחכות לפריקת עול מהצד שלו. במידת האפשר.

מה זה אומר? כמובן שכל ילד וכל משפחה צריכה ייעוץ פרטני עם אנשי מקצוע, ולא באמת תמיד אפשר לראות את הניצנים בגיל קטן. אך ברמה הכללית, אם את רואה שקשה לילד שלך במסגרת הישיבתית והוא מאוד מתעניין בתחום מסוים.. אל תפחדי לפתח אצלו את התחום הנוסף שמעניין אותו. תעודדי אותו במה שטוב אצלו, במה שהוא אוהב לעשות.. שיהיה לו ערך בעיני עצמו. גם אם הוא לא טוב בלימודים, במשהו אחר הוא בוודאות יכול להועיל ואפילו ממש להצליח. וכך הוא לא יהיה מתוסכל מכך שמנסים להפוך אותו למשהו שהוא לא, ויהיו לו חוויות הצלחה, חוויות טובות מעצמו ולא רק שמתאכזבים ממנו בלימודים כל הזמן.

אדם, בכל גיל ובמיוחד בגיל קטן, שחווה אכזבות ורצון להצליח ולרצות ושוב להיכשל ושוב לראות מבטים מאוכזבים – זה מאוד קשה ודוחק אותו לפינה, לחפש אחרים שיעריכו אותו, לחפש מקום חם שיראה את הטוב שבו.. כי כל אחד רוצה שיראו בו את הטוב ויפרגנו לו. ולכן – אם בלימודים מאוד קשה לו, לפחות תנו לו להתמקצע במשהו אחר, שהוא אוהב ורוצה, והוא טוב בו.. ואז הביטחון יחזור אליו, הוא פתאום ירגיש שווה וטוב. שמעריכים את מעשה ידיו. ולאט לאט יוכל להתמודד גם עם אכזבות בתחומים אחרים, אבל הרווחנו בזה שלפחות אנחנו מעסיקים אותו במשהו טוב אחר ולא נותנים לו לחפש את עצמו לבד, ולמצוא את הרחוב שכל כך קורץ ואפילו טופח על השכם. 

לא כל אחד קיבל נשמה שיכולה לשבת וללמוד תורה כל היום ולהתחזק ולהנות ממתיקות התורה הקדושה. הקב"ה יודע את זה, הוא זה שברא אותו בצורה הזו, יש לו כנראה תפקיד אחר בעולם. התפקיד הטוב ביותר עבורו. ואם נדחק אותו – ונעלים ממנו כל דבר אחר שהוא אוהב באיצטלה של "זה שטויות, זה הבל הבלים וכו'..", ונכריח אותו להיות כמו כולם, לשבת מול הספר בלבד, בימי ילדתו הוא כנראה יקשיב בכוח ויעשה את מה שהוריו מצפים ממנו כי אין לו כוחות עדיין למרוד, אבל ברגע שיוכל, הוא יוציא את זה בצורה פחות נעימה.

חשוב מאוד שהילדים ירגישו בעולם התורה שיש להם חלק, שהם אהובים, גם אם הם לא בדיוק כמו כולם. הקב"ה אוהב את כולם. כולנו הילדים שלו ובכל אחד יש את הניצוץ המיוחד שלו. ובלעדיו אין.   

לרכישת הספר "תוכו רצוף אהבה" מאת מחברת הטור: 0583266571