האצלת סמכויות – בבית

האצלת סמכויות
ילדים.
זה שמחה! שמחה אמיתית שבאה בין היתר לתקן לנו את המידות ולעבוד לנו על הנקודות שצריכות חיזוק בכדי שנהיה טובות יותר ונגיע לתיקון שלנו בעולם הזה.
לעיתים קרובות אמהות מעדיפות את הסדר והניקיון שלהן, מעדיפות לטבוע בים של כלים / כביסות אבל העיקר שבסוף אראה את הסדר שלי!
אם המזלג בצד שמאל ולא ימין של הצלחת היא לא תשב לאכול.
אם נשאר כוס בכיור, היא לא תרדם…
חובה לשחרר.. לתת לסובבים אותנו לעזור קצת, גם אם זה לא יהיה מושלם כמו שרצינו. ילדים מטבעם רוצים לעזור, רוצים לעשות מטלות של "גדולים", אמא חכמה תנצל את הרצון הטוב הזה לעזרה בבית, ברגע שהילד יראה לאורך זמן שלא מתייחסים לרצון הטוב שלו, הרצון יהפך לחוסר מוטיבציה ומרמור ביתר קלות. ברגע שאת נותנת לילדך לעזור בבית את מראה לו שאת סומכת עליו, שהוא חשוב ומועיל. בכל גיל יש את המטלות המתאימות לו שיפעלו את אותה פעולה, שהוא מועיל. ילדה בת שנתיים יכולה לסדר מזלגות ליד צלחת בשולחן האוכל, ילד בן 5 יכול לעזור בהגשת הסלטים לשולחן, וגם אם ישפך לו בדרך – לא קרה כלום. תני להם להתנסות, אם את לא תסמכי עליהם מי יסמוך? אנחנו ההורים קיבלנו נשמות כפקדונות, מגלדים אותם עד גיל 19, 20 ואז ישירות לחתונה, אנו מגדלות ילדים למטרה שיהיו בעלים / נשים בעלי מידות טובות. שיהיה להם קל בחיי הנישואין, כי אלו יהיו רוב שנות חייהם בע"ה, את מגדלת ילדה בכדי שתהיה אישה טובה לבעלה ואמא טובה לילדה, אך אם לא תתני לה להתקרב למטבח ולעשות חביתה או לקפל כביסה עד גיל 18 איך היא תלמד? איך לא יהיה לה קשה כשתתחתן? איך היא לא תקרוס מנטל הנישואין? כשהילדה המתוקה שלך תתחתן בקרוב, היא תצטרך להתמודד פתאום עם בעל, עם שונה ממנה, בדר"כ גם עם עבודה בחוץ, ועבודה בבית.. ברוך ה'. אז עלינו החובה להכין את בנותינו ובנינו לעזור בעבודות הבית, ואז זה יהיה קטן עליהם ולא יראו זאת כנטל כלל. אלא הפוך, הם יאהבו את העשייה המוכרת מבית אמא. זה יראה לבת כמובן מאליו ואפילו כיף. מזכיר ילדות. חלומה של כל אמא הוא שהילד הקטן שלה יהיה בעל טוב, מכבד, עוזר, שאשתו תהיה שמחה ממנו, אך אם לא תלמדי אותו מקטנות להחזיר כביסה מקופלת לארונות ולשטוף כלים.. איך הוא ידע לעזור לאשתו בעת הצורך? העזרה הזו בעבודות הבית היא מהותית לעתיד אך גם להווה היא רבת משמעות. שכן הילדים ירגישו שהם שווים, מועילים ובעלי סיפוק שסומכים עליהם.
בחיים אל תתני לילד הרגשה שאת לא סומכת עליו, לעולם אל תאמרי משפט כגון: "אתה בטוח לא תצליח", "אף פעם לא אסמוך עליך בכך וכך…", "ידעתי שאתה לא טוב בזה".
משפטים כדוגמת אלו מורידים את הילד למעמקים, למקומות נמוכים מאוד של חוסר ערך עצמי, הוא פשוט יאמין לזה, וירגיש 'לא יוצלח' כל חייו. וגם אם את לא אומרת בפיך משפטים כאלו אך את חושבת אותם בסתר ליבך, הילד ירגיש זאת. אמא צריכה להאמין ביכולות של הילד שלה, לדחוף אותו קדימה, לתת לו ליצור בעצמו, בלי לפחד, לא כל הזמן להשתיק את הילד ולעשות במקומו, לאזוק לו את הידיים שלא יעשה כלום אלא הפוך-
צריך לתת לילד לפרוח, להרגיש שייכות, להרגיש שהוא מועיל ויש לו משמעות בבית, לכל אחד משמעות מיוחדת. כל אחד הוא יחיד ומיוחד בכתר של הקב"ה, אין עוד אחד שיכול לממש את תפקידך בעולם. כנ"ל בבית. להעריך את המאמץ ולא את התוצאה הסופית, הוא רצה להגיע לשולחן – לא נורא שהטחינה נשפכה כל הדרך…