הסיפור הבא, הוא סיפור מחזק לימי ספירת העומר – אך דווקא החיזוק מגיע, מזווית אנטישמית!!!.
ימי ספירת העומר הם ימים גבוהים.
הרמב"ן כותב, שימים אלו נחשבים כחול המועד, היום השמני הוא כביכול חג השבועות.
לצערנו חלקם נהפכו לימי אבל, על פטירת תלמידי רבי עקיבא.
כמובן שבימים אלו עלינו להתחזק באהבת חינם. ע"מ שנזכה למתן תורה – כאיש אחד, בלב אחד, חברים.
ולצורך כך ימחיש הסיפור הבא. עד כמה עלינו להיות מאוחדים,
לצורך הכנת כתבה לחג הפסח, לעיתון לציבור החרדי. נשלח כתב לאירופה, לסקר מספר קהילות יהודיות.
בחזרתו לארץ, בדרכו למטוס בשדה התעופה, עצר להתבונן ליד חנות מזכרות. המזווה שהייתה עמו, פגע בסטנד – עליו עמדה מאפרה מזכוכית. המאפרה נפלה ונשברה.
בדרך כלל, בעל החנות לא עושה מדברים כאלו סיפור, ופוטר את הנוסע, בהינף יד לשלום.
גם כאן הדבר כמעט קרה. אלא שאז יצא בעה"ב של העסק, מעונב ומחויט, מדיף בושם, ואמר ליהודי – שברת? תרים.
לאחר שאסף הכתב את שברי המאפרה.
אמר לו בעל העסק – שברת? שילמת.
ואמר למוכרת לחייב אותו דמי המאפרה.
המאפרה עלתה כעשרים יורו, היו לו רק 15 יורו.
אך בעה"ב לא התכוון לוותר. הוא רוצה 20 יורו. לא 15..!!! קונים נוספים הביטו בתימהון, אך אף אחד לא הגיב.
יש לי כרטיס אשראי – אמר הכתב במבוכה – תעביר את ה5 יורו הנותרים.
אני לא מעביר אשראי ישראלי, אמר בעה"ב האנטישמי.
כאן התערבה תיירת אסייתית, ואמרה לבעל העסק, "שחרר אותו, הוא עוד עלול לפספס את הטיסה".
וכאן התפרץ בעה"ב: למה לוותר לו, היהודים שולטים בכל הכלכלה בעולם, יש להם "רשת" בכל העולם.
הוא לא יפספס את הטיסה, ה"רשת" תדאג לו…. הוא יהודי. למה שאני אוותר לו?! שישלם עד הפרוטה האחרונה.
המצב היה ממש מביך.
ואז פתאום, רואה הוא, אדם בגיל העמידה, רץ עם מזוודת טרול, כנראה ממהר לטיסה.
אך כאשר ראה את ההתקהלות – צעק בעברית – מה קרה?
ומששמע את האירוע. הוציא מכיסו 5 יורו, זרק לעבר המוכר – וצעק לו באנגלית רהוטה – תתבייש לך!!! ובלי לסובב את הראש, אמר לכתב – בו נרוץ, שלא נפספס את הטיסה.
האיש לא היה אדם דתי. אבל הוא כנראה מ"הרשת" – כי כל ישראל אחים. וברגע אחד מתאגדים.
אז אם הגויים מבינים שאנחנו עם אחד, ובכל רגע יהיה יהודי שיבוא לעזרת אחיו.
הרב אליהו עמר