להעסיק, לשחק, לצייר, לגזור… כמעט שכחתי את עצמי!

בס"ד

תצטרפי אליהם.
פעמים רבות קורה שמשתרבבות לעט שברי מילים, חצאי רעיונות, הכול מרגיש סגור ומסוגר.
הדבר היחיד שעומד מול עיניי זה – מה לא עשיתי היום.
כמה תיכננתי לעשות כך וכך.. ובסוף – לא עשיתי כלום.
מוכרת לכן המחשבה, הכול כך מוטעית שיצר הרע מנסה להכשיל אותנו בה ערב ערב??
ישנם רגעים שאת מסתכלת על הבית ורואה כך –
שלמה צריך גזירת ציפורניים דחוף – כבר לא נעים מהסבתא שמעירה פעם שלישית.
יעל חייבת עזרה בשיעורי בית – היא אומרת שהמורה מדברת צמוד מידי לטלפון, היא לא מבינה מילה ממה שהיא אומרת.. ולכן צריכה עזרה אחת על אחת
(כן, אחת, מי אם לא אמא?! שברחה כל ימיה מהתואר "מורה").
יהודה מתעצבן מכל דבר שטותי, ולהרגיע אותו – בטח שאין זמן.
אני לא אמשיך.. כל ילד עם הצורך הדחווווף שלו כרגע!
אחד רעב כל 5 דקות, השני רוצה שלוק בפעם המאה, שלישי בגמילה, רביעי משווע להחלפת טיטול..
וכל אחת כיד הדימיון הטובה עליה בביתה הקט…
ונעבור לבית – שלא מובן מדוע, אבל כנראה שגם הוא צריך יחס –
ושוב, של מי אם לא… האמא היקרה, שכל חייה ברחה מהתואר "עוזרת"?
(או איך שתקראו לזה בלשון עדינה).
אז במה נתחיל? בכביסות? בגיהוצים? ארוחות בוקר, אחרי בוקר, צהריים, אחר הצהריים, ערב, אחרי הערב?!
(זה אמיתי כמה שהם אוכלים?!)
ובין לבין כמובן לדאוג לנשנושים – עם כמה שפחות ייסורי מצפון – בשם פירות וירקות ולא רק חטיפים ומסטיקים להשתיק..
ומי מדבר על להעסיק, לשחק, לצייר, לגזור, להעשיר להם את הידע שנקטע לו איפשהו בפורים שעבר..
לעבוד על קוים ישרים ומרוסקים, לזהות את השם, ללכת לסיבוב באוויר הצח עם המתבגרת וכו'…
היכן נכניס את הכול?! איך בדיוק?
אה – וכמעט שכחנו את הכי חשוב, סליחה, חשובה – האמא!
היא גם רעבה, צמאה, עייפה, כואב לה הראש, אין לה סבלנות ועוד..
– ואם היא בהריון בשעה טובה ומוצלחת – אז נכפיל פי 5.

אז ברשותכן,
עליתי על טיפ – שלפעמים עובד יופי, תבדקו אותו אם הוא מתאים לכן.
כשאני קולטת שהכול עולה על גדותיו… שאין לי כוחות או זמן או יכולת להשתלט על הכול –
אז אני משתמשת במשפט "אם את לא יכולה לנצח אותם – תצטרפי אליהם" (תרגום חופשי מאנגלית),
זאת אומרת – אם את לא יכולה לחסל את כל מה שמפריע לך כרגע – אז זרמי עם החיים,
שימי מוזיקה.. ותתחילי לרקוד.
זהו. אל תעשי כלום, פשוט תשמחי.
ישנם מצבים שכל מה שנעשה נראה כל כך קטן לעומת מה שצריך לעשות, שכבר אין לנו כוח להתחיל..
אז הנה טיפ למקרה הקושי הזה – קודם כל להחזיר את המצב רוח.
כמובן שיש עוד המון עצות מעשיות ופרקטיות שדיברנו על חלקם כאן, כמו סדרי עדיפויות וכו'..
אבל עכשיו אנחנו במצב אחר.. אז פשוט תרקדי את זה!
תשירי ותשמחי עם כל הבלגן… לאחר מכן בטוח שיגיעו הכוחות לעשות יותר, בשמחה ובבריאות הנפש.
עד כה הוצאנו קיטור.. מותר לפעמים,
אבל הכי חשוב, לא לשכוח להודות.
כי זה לא מובן מאליו.
השגרה המבורכת הזו שמדוברת מעלה זה הדבר הכי טוב שיכולנו לבקש..
לא היית רוצה להתחלף עם אף אחת אחרת.
אז נגיד כולנו.. תודה לאבא!
תודה שאנחנו הבנות שלך..
תודה שכל עשיה שלנו בבית היא מצווה, שכל החלפת טיטול וטיגון שניצל משמח אותך.
תודה שהם שמחים ועושים בלגן, ואוכלים ומלכלכים ובריאים ושמחים!
תודה שאנחנו לא צריכות ללכת לכולל בכדי להתקרב אליך,
אלא כאן בבית, הקטן והלא מושלם, בין השפרצת אוקסיג'ן אחד למשנהו על חולצת השבת, שפעם כנראה הייתה לבנה..
כאן בתוך ערמת הכביסות, שבקושי מזהים שזו אני – אתה שומע אותי, אתה איתי, כל כך קרוב.
תודה אבא שאתה אבא שלי. בשבילך שווה לעשות הכול..
עם כל הקושי – וישנו – אנחנו יודעות שזה משמח אותך אז נשתדל לעשות ובכל הכוח.
אנחנו שמחות על השגרה, שמחות על העמל ומבקשות שתזכה אותנו תמיד לעמול בדברים טובים, שמחים ובריאים.
רק אבא, תמשיך לתת לנו את הכוחות. כוחות נפש וגוף לשמח אותך.. כל ימי חיינו.. יחד עם יוצאי חלצינו. בבריאות ובשמחה!

לרכישת הספר "תוכו רצוף אהבה" מאת מחברת הטור: 0583266571