מכירים ילד שחושש שאמא שלו תרעיל אותו?

בס"ד
הוא מחיה אותך!
מכירים ילד שדואג שאמא שלו תשים לו רעל באוכל?
הרי ברור לכל שאבא ואמא דואגים לילדים שלהם יותר מכל, וודאי שאמא לעולם לא תזיק לילדיה ולא תנסה להתנקם בהם חלילה.
לעיתים אנו לא מצליחים להרגיש שהקב"ה אוהב אותנו, יותר קל להבין את האהבה והנתינה מכל הלב של אמא בשר ודם אך על אבא שבשמיים ניתן לחשוב דברים שליליים, לחשוב שהוא רוצה להזיק לנו ח"ו או להתנקם על דברים לא טובים שעשינו.
 כשקורה לאדם משהו פחות טוב ממה שהוא ציפה- מיד עולו במוחו "למה השם עושה לי את זה?" או גרוע יותר: "ידעתי שזה יקרה, השם כועס עליי". נכניס לראש וללב כי ההנהגה של הקב"ה בעולמו היא אך ורק להטיב. הקב"ה לא מחכה לנו בפינה ורוצה להרע חס ושלום אלא הפוך – הוא מחכה לנו בפינה בכדי לראות אותנו מרימים עיניים לשמיים. הוא מחכה לרגע שנפנה ונתקרב אליו. אל תחשדו בו שהוא רוצה לעשות לא נעים, כל מה שהקב"ה עושה בעולמו זה להטיב עם ברואיו. אין רע היוצא מתחת כסא כבודו. אין משהו לא טוב שהוא עושה.
הכול זה לטובת האדם. ישנם דברים שבעיניים הגשמיות שלנו מתפרש כלא טוב, כפחות נעים אך אנחנו לא מספיק מבינות. אין ספק כי יש שכר ועונש, וכשעושים מעשים לא טובים הקב"ה לא אוהב את זה בוודאי ואף "עצוב" מזה. אך השיטה העיקרית של בורא העולם היא לראות ולהגדיל את המעשים הטובים שכל אחת עושה, ואיך ניתן לדעת זאת בוודאות? על ידי העובדה הפלאית והניסית שהוא מחיה אותך רגע רגע. כל אחת תאמר לעצמה כל בוקר: "עצם זה שקמתי בבוקר זה סימן שהקב"ה רוצה אותי בעולמו" ומעבר לכך, עצם זה שהקב"ה מחיה אותך זוהי העדות הניצחית לכך שהוא מגדיל את הנקודות הטובות והמעשים הטובים שעשית עד כה. שהרי אם חלילה להפך היה, אם השם יתברך היה מסתכל על המעשים הלא טובים ומעניש במיידי בדיוק לפיהם רוב האנשים לא היו שורדים הרבה זמן בעולם הזה. אבל העובדה שברוך השם אנו מתעוררות בבוקר כבר מעידה על האהבה של הקב"ה אלינו, על הרצון שלו שנתקרב אליו ונעשה לו טיפת נחת רוח, זה מראה עד כמה הוא רואה ונוצר ושומר כל טיפת טוב שאנו מפנים לכיוון שלו. מכל טיפה כזו הוא נותן לך חיים..
כל יום שהנשמה חוזרת לגוף הקב"ה אומר: "אולי היום הוא יכיר אותי, אולי היום הוא יזכר בי..", שהרי חוצבנו מתחת כסא הכבוד. הנשמה שלנו כבר מכירה טוב טוב את כור מחצבתה. אך ההסתר של העולם הזה מבלבל אותנו.
נתפלל שנזכה לעבוד את הקב"ה מתוך אהבה אמיתית ולא מתוך פחד. לא מתוך חשש מעונשים אלא מתוך רצון לשמח את השם, בשל החסדים והרחמים שהוא מרעיף עלינו כל היום, בשל החום האבהי שמחבק ומנשק אותנו בכל שניה שהלב פועם והילדים נושמים לידנו רגע ורגע, בשל עצם ההנהגה הטובה והמטיבה שלו – וכך הרצון לעשות להשם נחת רוח מגיע מאליו. הרצון לקיים מצוות מגיע בשמחה רבה. וכאשר נכשלים בעבירה (כי אנחנו עדיין לא מלאכים) אנו מתחרטים על העובדה שציערנו את אבא שלנו, שהוא כל כך טוב ומחכה לנו ואכזבנו אותו.
האידיאל הוא לעבוד את השם באופן הזה, פשוט לא לרצות לצער אותו, לרצות רק לשמח אותו כל רגע כי מגיע לו. מגיע לו שנתאמץ ונעשה עבורו מעשים שאנו יודעים שישמחו אותו, אפילו אם הם קצת קשים לנו.