עד דלא ידע

עד דלא ידע…

חג פורים הינו חג שמח במיוחד, חג קדוש שניתן להשיג בו מתנות רבות ויקרות מהשם יתברך. שמחת הפורים שונה מהשמחה בשאר מועדי השנה. אחת ממצוות הפורים היא לקיים משתה ושמחה בשונה משאר החגים. בפורים ישנו עניין של שתיית יין עד דלא ידע , עד שלא יבחין בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי"- דבר שלכאורה אין לו שייכות לקדושה. (ברור לכל הנשים הצדקניות ששתיית יין בצורה מוגזמת לא יאה לבת של מלך, אלא מצוות גברים היא), ומובן לעין כל כי ישנו בחג המשונה הזה, עניין מיוחד שלא קיים בשאר המועדים. בנס פורים השתנו כל סדרי בראשית, כלל ישראל חטאו עד כדי שנחתמה עליהם גזירת שמד "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים" (מגילת אסתר ג', י"ג) ובכל זאת הקב"ה הציל אותנו בדרך פלא מיד הרשעים. הנס של פורים היה ללא השתתפות מצד בני ישראל, השם פעל לבדו והציל אותנו בידיו הרחומות והאוהבות. בכדי שהקב"ה יפעל בעצמו – יש להזיז את האדם הצידה. צריך להשקותו יין עד שלא ידע מימנו ושמאלו, כשהאדם בשכרות הקב"ה פועל את הנס. כל עוד האדם פיקח וחושב שהוא יכול לעשות, שהמושכות בידיו, הקב"ה כביכול אומר "אני לא יכול לעבוד, אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת", רק בשעה שהאדם שיכור והוא יודע שלא יכול לעשות מאומה בעצמו – רק אז הוא יכול להרגיש שמחה עמוקה על כך שיש אחר שעושה עבורו את כל המלאכה. זהו העניין המיוחד של פורים שנשתנו בו סדרי בראשית. (מלוקט מתוך שיחותיו של הרב שמשון דוד פינקוס זצ"ל, פורים).

מוסר גדול נלמד לחיינו ולשגרת היומיום – רק ברגע שנשליך על הקב"ה את כל הדאגות שלנו הוא יפעל. ברגע שנדאג, נברר, נעשה בכל עניין כל כך הרבה השתדלות, נחשוב שאנחנו מחליטים ונכעס שלא הולך כמו שצריך, אז הקב"ה כביכול "יוצא מהתמונה" ואינו יכול לעזור. "השלך על השם יהבך והוא יכלכלך" (תהילים נ"ה,כ"ג).  בפסוק נאמר דווקא משליכים ולא מניחים. כי כשאדם משליך הוא עוזב לגמרי מהיד שלו וכשמניחים היד עדיין על אותו הדבר עד שמניח. כמו כן, ההשלכה היא רגעית, פתאומית, משליכים וזהו. שמניחים לאט יש זמן לחשוב ולהתחרט.                                       

 לכולנו ישנם הרבה עניינים בחיים שדורשים החלטות או בחירות, או אפילו בכל רגע או בכל סיטואציה יש תמיד למה לדאוג ומה לבדוק. ברגע שנלמד להשליך, כביכול להשתכר (בלי יין), לאבד את השכל שאומר לך שאת קובעת ומחליטה ושאם לא תעשי אז כלום לא יזוז – להשליך לגמרי את הבעיה ולהגיד להשם "אתה תעשה הכול! אני לא יודעת כלום, אני לא מחליטה ולא יכולה בעצמי שום דבר" באותם רגעים שהאישה באמת משחררת במחשבה, הקב"ה נכנס לתמונה – עכשיו הוא יכול לסדר לך את העניינים. בשעה שהגאווה נכנסת לתמונה, כשאנו חושבים שאנו פועלים, הקב"ה נותן לנו להסתדר בעצמנו, ובאמת שלא כדאי לנו. אז בפורים לאחר מצוות מתנות לאביונים, משלוחי מנות, קריאת המגילה ומשתה השמחה, באנה נתרגש באמירת "מה שאלתך ויינתן לך"(מגילת אסתר פרק ה') –ונבקש מאבא שלנו את כל הבקשות האישיות, זהו עת רצון אמיתי. בזמן שמחה ניתן להשיג את המתנות הגדולות ביותר, רוח הקודש שרתה על דוד המלך כששמח, כמו שנאמר "כנגן המנגן ותהי עליו יד השם" (מלכים ב'). מחג הפורים הקדוש נשאב את השמחה לכל ימות השנה, ניקח את היכולת להשליך ולא להחזיק חזק את הבעיות. להאמין ולתת להשם לעשות את העבודה שלו, לנהל לנו את החיים בצורה המתוקה והאוהבת ביותר שיש!

חג שמח ושבת שמחה!