עד היכן לכבד את הבעל?

עד היכן?

נשים רבות שואלות "עד היכן לכבד את הבעל?", "עד היכן לעשות את רצונו ולהתבטל אליו?" – נשתדל בסיעתא דשמיא לעשות קצת סדר – ראשית נבין, כי האישה היא מלכה. היא חשובה ויקרה, עיקרו של בית. אישה חכמה תשתמש בכוחה ובבינתה היתרה שניתנה לה מאת השם, בשביל להמליך את בעלה ולתת לו את מקומו ולכבד אותו כראוי לבעל. המילה 'להתבטל' היא לא מדויקת, המילה 'לכבד' היא הנכונה.
אישה שמזלזלת בבעלה (אפילו במחשבה) שלא תתפלא אם הוא נהיה קמצן / שתלטן / כעסן וכו'… או 'פשוט' מרוחק ממנה. בעל חייב כבוד, כמו שאישה חייבת תשומת לב.
אך עד היכן? האם בעל שהוא רודן, כעסן וקשוח יכול להתל באשתו איך שבא לו והיא תשתוק? לא. האם לאישה צריכה להיות הרגשה רעה בלב, תסכול ועצבות בלתי פוסקת רק בגלל שהיא צריכה לכבד את דעותיו? לא.
אישה לא צריכה להגיע להרגשה רעה עם עצמה. לשתוק במצבים כאלו זה לא חכמה.
אישה צריכה קודם כל להעריך את עצמה, קודם כל להבין שהיא חשובה ויקרה לבית. שהיא אהובה לפני השם וקיבלה חכמה יתרה מאת הבורא בכדי לנתב את ביתה ובעלה למקום טוב.
אין סיכוי שאישה שעושה רצון בעלה ועל ידי כך כמובן שהיא מקיימת את רצון הבורא, תעשה זאת מתוך פחד או עצבות וקושי. המקור להתנהלות שלנו הנשים בשלום ביתנו, חייבת להיות משמחה. מהבנה ברורה שברגע שאני אכבד את דעותיו, הוא יכבד אותי. ברגע שאמליך אותו הוא ימליך אותי… ואני לא מכבדת אותו בכדי שהוא יכבד אותי. אני מכבדת אותו כי ככה השם אמר, וככה אני משמחת את השם. אבל ברגע שאישה מכבדת את בעלה והוא מצידו מזלזל או פוגע, זה כבר מקרה אחר, שצריך לדבר עליו ולנסות לפתור בשיחות רגועות באווירה טובה. לא לשתוק ולסבול. אך כמובן שצריך לדעת לדבר בצורה שנשמעת.
ישנם מקרים קיצוניים של בעל (או אישה) שאינו מבין לליבך ולא ניתן לדבר איתו על כך או שישנן מידות קיצוניות שקשות לפיצוח על ידי אהבה וכבוד – במקרה כזה צריך להתייעץ, צריך לדבר עם רב תלמיד חכם שמקבלים ממנו, או בן משפחה – וכך על ידי צד שלישי ניתן לעיתים לרכך את העניינים ולהגיע לעמק השווה.
במידה וזה לא עובד, כנראה שנדרשת התייעצות עם אנשי מקצוע המתאימים לנושא הספציפי. כמובן שהכול בליווי דעת תורה מתאימה.
ישנם מקרים שקשה לעבוד על שלום הבית, שהמידות של האישה והבעל מתנגשים בהרבה סיטואציות ולא פשוט כל כך לרכך את אחד הצדדים, זה לא קל. אבל ידוע לכל כי משתלם מאוד ומשמח את השם כן להתאמץ ולעבוד קשה בכדי להתקרב ולהבין אחד את השנייה… לוותר כשצריך (וגם כשלא צריך), לחייך גם אם לא בא לי, לדבר על דברים שמפריעים גם אם בא לי לשתוק יומיים ולעשות 'דווקא'.. להתגבר מעל המידות הטבעיות ולעשות מעבר כמה שניתן, כי זה מכניס את השלום הביתה ומשמח את השם. חשוב להבהיר, שאנחנו עושות את המוטל עלינו במסירות ובאהבה לכבוד השם. מכניסים את השכינה הביתה, קודם כל בשביל לשמח את בורא עולם. לא בשביל בשר ודם. והכל מתוך הרגשה שמחה וטובה עם עצמי.
צריך לחזור ולומר כמנטרה: "אני רוצה להיות אישה טובה לכבוד השם" – לא רק שבעלי נחמד אני אהיה אישה טובה.. לא רק כי חברות שלי דיברו על זה או כי הילדים רגועים אז יש לי כוח… אלא אך ורק כי אני יודעת שזה מה שהשם רוצה ממני. כשמתחזקים כל הזמן באמונה הזו ישנם יותר סיכויים שנצליח, כי אז גם אם הבעל מעקם פרצוף או שלאישה פשוט אין כוח, עדיין יש לה מניע להיות אישה טובה, כי היא עושה זאת לכבוד השם.
אם כל הזמן נצפה לתגמול על כך ולא נקבל, אז מה? נמשיך ונתגבר? לא. אבל ברגע שאני מול השם אני תמיד משתדלת להיות טובה ולעשות טוב, אני לא מחפשת תגמול, כי הוא כל הזמן נותן ונותן לנו רק טוב. והקרבה אליו בעקבות כך, היא היקרה מפז.

לרכישת הספר "תוכו רצוף אהבה" מאת מחברת הטור: 0583266571