שנה של עיוורון מוחלט

בס"ד

פוקח עיוורים

התקשרה אליי בחורה כל כך נחמדה שנכנסה לי ללב, היא ביקשה לקנות ספר, ושאלתי אותה אם היא קוראת בעלון את המאמרים. היא ענתה לי "כרגע אני לא קוראת, בעלי מקריא לי".. לא כל כך הבנתי את התשובה, אך התעקשתי להבין, והיא סיפרה שיש לה טרשת נפוצה שכל פעם זה תוקף את העצבים במקום אחר בגוף וכרגע זה בעיניים, אז היא בקושי רואה ולא יכולה לקרוא. שאלתי אותה אם זה זמני ויעבור.. היא אמרה שאין לרופאים מה להגיד, הם לא יודעים אם זה יעבור, ושבעבר הייתה לה שנה של עיוורון מוחלט וזה עבר לה, ברוך השם.

השיחה הקצרצרה הזו השאירה בי חותם רציני. היא הייתה נשמעת כל כך שמחה ומחוזקת, שפשוט חיזקה אותי.

חשבתי לעצמי, ועד עכשיו אני חושבת, האם אני מעריכה את העיניים שלי? את היכולת הזו לראות את מה שאני כותבת, לקרוא, לראות את המשפחה שלי? וואו, זה לא מובן מאליו? לא זה לא! לא יאמן!

כל אחת ואחת שקוראת כעת שורות אלו – האם את מעריכה את החסד הזה שנקרא 'לראות'?!

כשאנחנו מברכות בבוקר את ברכות השחר ובניהן את ברכת "פוקח עיוורים" – האם אנחנו מתכוונות לכך? האם כל אחת מאתנו שאף פעם לא חוותה, תודה לאל, איזשהו ניסיון של ראיה חלשה – מתכוונת ומזילה דמעת תודה על כך שהקב"ה פוקח לנו את העיניים בוקר ועוד בוקר ועוד בוקר…

ומה עשינו בעבור זה? מה זכיתי שאני רואה? מה זכיתן שאתן רואות? וגם אלו שלא רואות – בוודאי ובוודאי שזכו בדברים אחרים ויקרים עד מאוד. כמו בעל שמקריא לה דברים שמחזקים אותה. כל אחת מאתנו תסתכל טוב טוב על החלקה שלה, ותודה לבורא עולם, מעומק הלב. שום דבר לא מובן מאליו!

כמובן שישנם עוד מקרים שאני מאמינה שלכל אחת יש לספר, ששמעה או שחוותה שהם כואבים בלב וגורמים להעריך, אך לא באנו לצער את עצמנו. ואין צורך להיכנס עמוק לסיפורים כואבים בכדי להעריך ולהתחזק בהכרת הטוב לבורא עולם, לפעמים זה גם יכול להכניס לעצבות, וזה בוודאי לא כוונת הבורא.

ולכן כל הזמן, בלי שיתזכרו אותנו, נשתדל בכל כוחנו לפקוח את העיניים הרוחניות והגשמיות ולראות את כל הטוב שעוטף אותנו בכל רגע. בלי שום סיוע מצידנו, זה רק בורא עולם שאוהב אותנו ומרעיף עלינו כל כך הרבה טוב. הוא עושה איתנו ניסים ונפלאות בכל רגע. בלי לחכות לתמורה מצידנו, פשוט נותן ונותן.. ואנחנו? בראש ובראשונה, צריכות להרים עיניים ולומר תודה. כל היום להודות. על הכול. במיוחד על מה שנהיה כמובן מאליו.

הכרת הטוב הופכת אנשים להיות טובים יותר, שמחים יותר, מעריכים יותר. וכמובן גורם לקב"ה לתת לנו עוד ועוד.. כי כיף לתת למי שמעריך. ובצעד השני, נשתדל לשמח את בורא עולם גם במעשים שלנו. אם יש דברים שעדיין קשים לנו, ואנחנו יודעות שהם חשובים לבורא עולם – נתאמץ קצת יותר, לא יקרה לנו כלום. נתאמץ ונלך לקראת אבא שבשמיים, נשמח אותו.. כי מגיע לו. למי מגיע אם לא לקב"ה שכל כך נותן לנו, בעבור מי נתאמץ אם לא בעבורו.. והוא היודע בדיוק מה טוב לנו. מצוותיו ודרכו הם התרופות הטובות ביותר לגוף ולנפש. בכל תחומי החיים. אדם מאמין הוא השמח בחלקו, אדם ששמח בחלקו הוא העשיר האמיתי. את זה כולם יעידו.

מוקדש לרפואתה והצלחתה.

לרכישת הספר "תוכו רצוף אהבה" מאת מחברת הטור: 0583266571